ההכרזה הפתאומית השבוע על הצטרפותה של "קדימה" לקואליציה לא עוררה בי התרגשות גדולה. האמת שההבדל בין "קדימה" לליכוד לא היה לי ברור אף פעם, ואולי גם התרגלתי כבר לזיגזגים הזויים. ובכלל, הפטור שקיבלנו ממערכת בחירות מיותרת דווקא שימח אותי, וישנה כמובן התקווה שהמהלך הזה יהפוך את הקואליציה הימנית-מדי לקצת-פחות-ימנית. מה רע?
אבל בערבו של יום ההכרזה המשמחת הזכיר לי ראש המשפחה את מה שמופז אמר לפני כמה חודשים על נתניהו. ואללה. איך שכחתי מזה. וכשהוא הזכיר לי, נזכרתי גם שאפילו כתבתי על זה משהו במחברתי, בזמן אמת. אפילו חשבתי בזמנו להעלות את זה לבלוג, אבל אז אמרתי לעצמי, בחייך, עדה ק., היו לך פה כבר מספיק פוסטים מרושעים, תוותרי על האחד הזה. אז השארתי אותו במגירה ושכחתי ממנו.
עד התזכורת של ראש המשפחה השבוע. שאז פשפשתי בניירותיי ומצאתי את מה שכתבתי וחשבתי שאולי עכשיו יסולח לי על רשעותי, והחלטתי להפשיר את הטקסט שהוקפא. והרי הוא כאן, להלן.
*
16 בינואר 2012
שמעתי היום שיו"ר ועדת החוץ והביטחון, שאול מופז, הפסיק את ישיבת הוועדה כדי להשתלח בראש הממשלה נתניהו. חשוב שהעם בישראל יֵדע, כך אמר, שנתניהו שקרן.
יש לי דברי הרגעה ליושב-ראש הנכבד: רבים מבני העם בישראל יודעים. הם יודעים זאת כבר זמן רב - אפילו מן הימים שקדמו לכהונתו של מופז כיו"ר הוועדה; אפילו מן הימים שטרם הולדת קדימה.
הדבר היחידי שאותם חלקי-עם אינם יודעים בוודאות הוא התשובה לשאלה, אם יושב ראש הוועדה לענייני חוץ וביטחון איננו שקרן בעצמו. אף כי יש להם בעניין הזה חשדות מאוד מסוימים.
*
וחזרה לימינו אנו, 11 במאי 2012:
נדמה לי שבינתיים החשדות הנ"ל התאשרו. לפחות אצלי. לי נשארו עכשיו רק שתי שאלות.
האחת, אם הקואליציה החדשה עלולה לקרב את התקיפה (המיותרת) באיראן. נדמה לי שמופז הכריז בעבר שהוא נגד. אבל - בינינו - אז מה אם הוא הכריז.
והשנייה, אם לאנשים האלה באמת אין שום בושה. או, לפחות, פה ושם, רגשות קלים של אי-נעימות. לא שיש לי אפשרות לדעת מה באמת מתרחש מאחורי כפתורי החולצות שלהם, אבל כמו שזה נראה מכאן - הם אינם חשים בשום אי-נוחות. אפילו לא טיפ-טיפה.
אני לא יודעת מה יותר מוזר: העובדה שהם לחלוטין בלתי-מוטרדים מרגשות כאלה, או העובדה שעדיין הייתי מצפה שהם כן יהיו מוטרדים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עדה ק.