אין לי זמן. השבוע מוקדש ברובו (בנוסף לדברים הרגילים) לחיבור בחינות (עד עתה חמש, עוד שלוש נשארו עד יום חמישי, יא מנאיכ). על השבוע הבא אני מעדיפה לא לחשוב בינתיים. דיה לצרה בשעתה.
*
זמן שינה ללילה ממוצע: ארבע שעות במקרה הטוב, טרופות לגמרי ועתירות-חלומות על טופסי בחינה. כמו שאנה פרנק כתבה פעם ביומנה, "אני נראית חיוורת ומעניינת" - ובנוסף גם לא ממש רואה טוב. תלמידים מעירים לי שהעיניים שלי נורא - אבל נורא - אדומות.
*
זה שאין זמן לא אומר שאי אפשר לבזבז אותו במחשב. ועוד איך אפשר. בעיקר משום שרוב שעות היום עכשיו אני מולו, נאבקת בפונטים הסוררים של הבחינות (יש לי גרסה חדשה של מעבד תמלילים וכו', וצריך ללמוד הכל מחדש, מה שגוזל עוד זמן). משום כך אני רואה את כל מה שמתרחש בעולם הווירטואלי - ולא, זה לא לטובתי עכשיו.
*
בעקבות ולמרות מה שכתבתי כאן, חזרתי לפייסבוק ושות'. אין צורך לומר לי שאני יכולה להתבייש, אני יודעת את זה לבד. אבל למדתי להעלות תמונות ופתחתי דף מיוחד בשביל הבלוג, וככה וככה, ואין כמוני. והעיקר, אני רואה עכשיו כשהילדים שלי בצ'ט ובסדר, ועוקבת אחרי דיווחיהם הטלגרפיים, וזה טוב לי לנשמה. יחד עם זאת אני מקפידה לשתוק מאוד בכל מה שנוגע להם, כדי שהחברים שלהם יחשבו שהם יתומים.
*
מה אני אגיד על הפליטים. בגדול, אללה יודע. ברור לי שישראל לא יכולה לפתור את כל הבעיות של אפריקה. ברור לי שאי אפשר להפיל את כל הנטל של זרים עניים על השכונות הכי חלשות בארץ. וברור לי שאסור להשליך אנשים הצידה ככלי-אין-חפץ-בו, במיוחד לא אם הם פליטים. רק לא ברור לי למה מגרשים את מי שכבר כאן ומייבאים עוד עובדים זרים מבחוץ: אפשר היה לתת עבודה למהגרים שכבר נמצאים כאן, ולמנוע כניסה (מאורגנת מטעם המדינה) של מהגרים חדשים, או לפחות להסדיר אותה בשכל, לא? לאלוהים פתרונים, ולא נראה לי שהוא גילה את הפתרון דווקא לשר הפנים.
*
רק שאפשר היה לוותר על הרטוריקה של ההשוואות לרדיפת היהודים בגרמניה הנאצית. בשביל מה ללכת רחוק כל כך? לא מזמן גירשה ממשלת צרפת את כל הצוענים שבתחום שיפוטה. אם כבר מוכרחים להשוות, אפשר להשוות לזה. זה אמנם פחות סקסי, אבל כנראה יותר מדויק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עדה ק.