לפני שאני טובעת שוב בצונמי של מבחנים וציונים:
ראיתי שיר יפה של צביה ליטבסקי במוסף "גלריה" של הארץ היום ("ניגוב אבק"). הבית הראשון שלו מתאר את החפצים השונים הממתינים למטלית לניגוב אבק שתגיע אליהם, והשני מוסיף שבו זמנית,
"מאחורי המרפסת,
מחככת חרטומה בקיר,
מחכה בסבלנות שאסיים
את מלאכות הבית,
אנייה לבנה."
כמה זה יפה, האנייה הלבנה שמחככת את חרטומה בקיר מחוץ לבית ומחכה לקחתנו מחיינו האפרוריים אל מסעות מסעירים. ומשום מה היא מזכירה לי את הסיום של הספר שר הטבעות: גם שם יש אנייה ממתינה, אם אני זוכרת נכון.
(אגב, ניקדו שם "אנייה" בחטף-פתח במקום חטף-קמץ. גם בניקוד הזה יש למילה הזאת משמעות, אבל נראה לי שזו רק פליטת-קולמוס שנעלמה מעיני המגיהים: כלי-שַיט מתאים כאן יותר).
*
בחדשות ברדיו אמרו עכשיו: "תחזית מזג האוויר: חם מאוד." ולא יָספו. אשרי הקצרנות. הייתי אומרת שכבר באו מים עד נפש, אבל במזרח התיכון הסוער אפילו מספיק מים אין, חבל לבזבז אותם על ייאוש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עדה ק.