בלוגיעדה

קוראי הבלוג הזה אולי יודעים על אהדתי לנשיא אובמה, שעליה כבר כתבתי כאן פעם אחת לפחות. הם גם אולי זוכרים את היקסמותי מן הסרט נאום המלך,  המספר את סיפורו האמיתי של מלך אנגליה,  ג'ורג' השישי,  שהצליח לשאת בשנת 1939 נאום חשוב לאומה למרות העובדה המטרידה שהוא סבל מגמגום קשה.  על אף ההבדל העצום בין שני האישים,  נדמה לי שאינני היחידה שהאסוציאציה הזאת,  המקשרת בין שניהם,  עלתה במוחה;  ויעידו על כך כותרות שראיתי פה ושם במקומות שונים   -  כותרות שהתייחסו לנאום של אובמה אתמול במילים "נאום המלך".

הגמגום של ג'ורג' השישי היה מקור לעינויים לא רק בשבילו,  אלא גם בשביל הסובבים אותו והמאזינים לנאומיו,  שנאלצו לא פעם להמתין בחרדה למה שיבוא (או,  גרוע מזה,  למה שלא יבוא) במילה הבאה.  הנאום של ספטמבר 1939 היה חשוב במיוחד,  משום שבו נאלץ המלך לבשר (בשידור חי ברדיו) לכל בני עמו   -  ולכל נתיני האימפריה הבריטית מעבר לים  -   על כך שארצם נתונה (שוב) במלחמת עולם;  וגם לנסות איכשהו לעודד את רוחם ולחזקה לקראת המבחנים הקשים שעמדו ליפול על ראשיהם.  לוּ היה לו דף פייסבוק היה מן הסתם עושה בו שימוש מוצלח,  אבל ב-1939  היה רק רדיו (והשבח לאל,  לא טלוויזיה),  והדיבור באמצעותו הציב אתגר קשה בפני המלך המגמגם.  

מי שעזר לו רבות היה מדריך הדיבור שלו (המגולם בסרט על ידי ג'ופרי ראש המצוין),  ואת התוצאה המוצלחת-יחסית אפשר לשמוע בהקלטה הישנה של הנאום המקורי של ג'ורג' השישי.  קולין פירת',  שמגלם אותו בסרט,  למד כנראה את ההקלטה הזאת על בוריה,  והביצוע שלו מעולה ממש.

מה שמעצים את האפקטיביות של סצינת הנאום בסרט הוא השימוש המבריק שנעשה עבורה בליווי המוזיקלי של הסרט.  לצורך הזה נבחר הפרק השני מתוך הסימפוניה השביעית של בטהובן (שהוא, במקרה,  החביב עליי מכל פרקי הסימפוניות שלו,  ושאותו אני מכנה,  ביני לבין עצמי, "הפרק המִתגבר"). המלודיה הכמעט-יחידה שלו מתחילה בו בקול ענות חלושה, חוזרת על עצמה שוב שוב תוך שהיא הולכת ומתגברת, מתפרשת על פני יותר ויותר חלקים של התזמורת,  וכל זאת לקראת החגיגה הרועמת והמלהיבה שעוד תגיע לפני סופו.  במקביל ויחד עם המוזיקה מתגבר גם המלך הנואם בסצינה הזאת על קשיי ההתחלה,  ודיבורו,  כמו גם שפת הגוף שלו,  צוברים בהדרגה את הביטחון והכריזמה הנחוצים בנסיבות כאלה. במיוחד יפה בעיניי שהנאום מסתיים במילים We shall prevail  ("אנחנו נשרוד/נתגבר/ננצח")  [הייתכן שאולמרט חשב עליהן כשנתן לאומה נאום (מוצלח פחות) במלחמת לבנון השנייה?];  ואף שג'ורג' השישי התקשה מאוד בהגיית מילים שמתחילות בעיצור /p/,  הוא לא ויתר על המילה prevail ,  ואף צלח אותה בשלום.

וזה הקישור לסצינת הנאום בסרט  (כולל הפרק של בטהובן)   -  שהיא (בעיניי-הלחלוטין-בלתי-מקצועיות) אחת הסצנות הגדולות בתולדות הקולנוע.

אשר לאובמה   -   הוא,  מצידו,  לא נזקק לבטהובן.  בנוסף להליכותיו הנעימות ולקלות המיומנת שבה הוא מתנהל בכל מצב, הוא גם נואם מחונן ומבריק:  הוא מסתדר מצוין בכוחות עצמו.