בלוגיעדה

אז מה ישראלי בעיניי? 

לפעמים,  כשאני צוברת יותר מדי שעות פייסבוק ובלוגוספירה (טעות לעשות כך,  אני יודעת),  נדמה לי שזה:

לראות את חצי הכוס הריקה;

להעצים את ריקנותה;

להתריע על ריקנותה;

לזעוק ולהתלהם נגד ריקנותה;

ללעוג וללהג על אודות ריקנותה;

להפעיל ציניות מרושעת בעניין ריקנותה;

לחפש את האשמים בריקנותה;

לתעד את ההתנגדות לריקנותה (שלא יגידו שלא אמרנו!);

לעשות מעט;

לדבר הרבה;

להוכיח (בעיקר על ידי דיבורים) עליונות מוסרית על כל מי שאינם מעלים את ריקנותה על ראש שמחתם, עשרים וארבע שעות ביממה;

בקיצור: לפעמים נדמה לי שהתכונה הכי ישראלית שאני מכירה היא בכלל פולנית.

אבל אז אני מזכירה לעצמי שפייסבוק והבלוגוספירה,  למרות מה שנדמה לפעמים,  הם נתח זעיר מאוד של החיים.  

למשל  -  לפני ימים אחדים שמעתי ברדיו שיר ישן שכמעט שכחתי ממנו   -  שיר שהיה להיט גדול של להקת "כוורת" לפני שנים רבות,  ושאני מחבבת מאוד גם היום.  איך הם היו חמודים,  כוורת האלה.  ואיך הם מסמלים בעיניי,  עד היום,  את ישראל של ימי נעוריי.  אני אוהבת בשיר הזה גם את המילים ("ככה היא באמצע"),  וגם את המנגינה,  וגם את העיבוד,  וגם את הביצוע, ובעיקר את השובבות הרעננה.

וגם את המשל.

וגם את הנמשל.

הנה.

ושיהיה יום העצמאות שמח.