בלוגיעדה

טוב,  אי אפשר שלא להידרש לעניין רעידת האדמה שאולי תתרגש עלינו ואולי לא.  חובה עליי להודות שאני גרועה בענייני רעידות אדמה, כלומר פוחדת מהן מאוד.  חוץ מנפילת מטאורים בלתי צפויים,  אין כמו רעידות אדמה כדי להוכיח לספקנים את אפסות האדם ואת חוסר השליטה המוחלט שלו במתרחש.  לכן אני מתעוררת בלילות ומקשיבה לשקט המופרע מדי פעם על ידי יללות של חתולים חסרי מנוח ונביחות של כלבים ששנתם נודדת,  ושואלת את עצמי אם הם שומעים משהו שאני לא שומעת.  ואז אני כמובן כבר לא נרדמת.

כדי להירגע,  אני קוראת ברשת את מה שכותבים כל הפחדנים האחרים.  מסתבר שחלקם כותבים בקול רם מאוד,  כאילו הם שואבים נחת מהפרחת דיבורים מבהילים אל מרחבי החלל הווירטואלי.  מה שמשול קצת למי שהולכים באפלה וצועקים כדי להפיג את פחדם מן החושך.  מנקודת ראות פסיכולוגית יכולה להיות בשיטה הקולנית הזאת הקלה גדולה על המשתמשים בה,  אם כי לא בטוח שיש לזה אפקט מועיל גם בשביל מי שפוחדים בשקט.

למשל,  נדהמתי לקרוא שלשום בחצות הלילה,  בכותרת הראשית של YNET,  סברה מלומדת שלפיה רעידת אדמה חזקה בטבריה עלולה להַגליש את בתי העיר במדרונות ולהפילם אני-לא-יודעת-לאן. לבי לבי לטבריינים שנוהגים (כמוני) לעשות סיבוב-מחשב אחרון לפני השינה ומוצאים בו בחצות הליל את התחזית המרנינה הזאת.  אני מבינה,  כמובן,  שזכות הציבור לדעת,  ואף חובתו כנ"ל,  וחייבים להתכונן,  וכו' וכו'   -   אבל מה בדיוק אמורים קוראי הכתבה (טבריינים ואחרים) לעשות עם המידע הזה באמצע הלילה (או,  לצורך העניין,  למחרת בבוקר)?  לצאת מיד עם פנס לחצר ולחזק את יסודות ביתם בבטון?

לפיכך הייתי מעדיפה שמי שפוחדים בחושך יצעקו יותר בשקט.

                                                                       *

בעניין אחר:

באנחה כבדה ובשרב הכבד הלכתי להצביע בבחירות לרשויות המקומיות.  לא כל כך ידעתי למי להצביע,  כי כל המועמדים מבטיחים את אותו הדבר ואומרים את אותם הדברים הרעים על היריבים שלהם.  בסוף בחרתי בפתקים שבחרתי והכנסתי אותם למעטפות המתאימות ושלשלתין  דרך חריץ הקלפי,  וכל זה בבדידות מזהרת:  הייתי המצביעה היחידה בחדר,  וגם במסדרון.

אני קוראת שאחוזי ההצבעה נמוכים באופן שערורייתי.  אולי עוד יעלו קצת לקראת ערב,  ואולי לא.  האמת שלא לגמרי ברור לי העניין הזה:  במשך שנים מתלוננים כולם שהכול-לא-טוב-הכול-לא-טוב,  וכשיש להם הזדמנות להשפיע (ולו במעט),  הם לא עושים אתה כלום. למה?  כי בין כך ובין כך הכול-לא-טוב-הכול-לא-טוב.  זה מזכיר לי את  האלכוהוליסט של אנטואן דה סנט-אכזופרי שהסביר לנסיך הקטן שהוא שותה כדי לשכוח את חרפת השתייה.  לא בכדִי הסיק הנסיך הקטן בסופו של דבר את המסקנה המתבקשת  -  שבני האדם הם יצורים מוזרים מאוד.