*הקטע שלהלן נכתב לפני כשנה (בטרם היות הבלוג הזה), בעקבות האירועים הסוערים המתוארים בו. חלק מקוראי הבלוג פגשו בו בנסיבות אחרות. הוצאתי אותו מהבוידעם לאות הזדהות עם טליק וסיבלותיו...
בשבוע שעבר התקלקלה מכונת הכביסה שלי באופן סופי, בטרם מלאו לה חמש שנים. את האמת לומר, מן הרגע הראשון חשתי כלפיה חשדנות מסויימת: אלקטרונית, דיגיטלית, ממוחשבת, מלומדת, מנצנצת בנוריותיה כמו תא-טייס - בפני התכונות האלה הרי שום גבר אינו יכול לעמוד; ואני הינחתי לאדון-הבריאה-וראש-המשפחה לשכנע אותי שדווקא אותה כדאי לנו לקנות. למרות שדעתי היתה כבר אז, שאין צורך שהיא תרבה כל כך במחשבות. הרי לא היו לי כוונות לנהל איתה דיונים פילוסופיים.
כך בונים היום מכונות כביסה: טובי המוחות מתכננים מכונה שאמורה לעבוד כמו בולדוזר; מטילים עליה לסחוט במהירות מסחררת תוך השמעת שאגות של מנוע בואינג ממריא; מכינים עבורה פרסומת בטלוויזיה שאומרת: 'מה שאני הכי אוהבת אצלך זה שאת חושבת לפני שאת מכבסת'; מכשירים צי שלם של סוכני מכירות מעונבים שיישבעו כי אין - פשוט אין - כדוגמתה; ואז, מסיבה בלתי מוסברת, מרכיבים אותה מכרטיסי מחשב ומחלקי פלסטיק דקיקים ומציידים אותה במנוע של פלאפון. ואחר כך מתפלאים שהיא קורסת.
בחמש שנותיה לא הרשימה אותי מכונת הכביסה החכמה שלי בביצועיה: היא הזילה מים וסבון לכל הכיוונים שלא לצורך, קיפצה בלי שליטה על רצפת המרפסת של חדר האמבטיה, והרעישה עולמות בכל סחיטה. ואז, קצת לפני שמלאו לה חמש שנים, אחרי מחזור כביסה סוער במיוחד, העלתה פתאום ריח חריף של שריפה ונָדַמָּה לנצח.
באנחה גדולה טלפנתי לחברת השירות. תחילה סיפרו לי בטלפון כמה הם שמחים שהתקשרתי, וכמה ימהרו להתפנות לטפל בפנייתי. למחרת שלחו טכנאי. הטכנאי פירק את מכסה המכונה, בהה אל מבוך החוטים שבקרביה, חיבר משהו, החליף משהו אחר, ואז פלט קללה שקטה ואמר: 'אבוד. גברת, תִקני מכונה חדשה.' גבה מאה ועשרים שקלים, רשם קבלה, וחזר כלעומת שבא.
אני נשארתי לבדי עם הכביסה המלוכלכת. אחרי בכייה הגונה מלאתי את האמבטיה במים ובסבון, ירדתי על ברכי והתחלתי לכבס. בין שטיפה אחת למשנה חשבתי על הנשים ההודיות המכבסות על שפת הגאנגס.
אחר כך הודעתי לאדון-הבריאה-וראש-המשפחה: לא-עוד מכונה חכמה. לא אלקטרונית, לא דיגיטלית, לא חושבת ולא מהרהרת. חסל סדר מכונות אינטליגנטיות. אדון-הבריאה-וראש-המשפחה ניסה להתנגד: 'בואי נגלוש באינטרנט, נבדוק דגמים חדישים, נשווה מחירים'. אבל הפעם התעקשתי. בחנות הקטנה הכי קרובה לבית, בין קרטונים מאובקים, מצאתי את אשר חיפשתי: מכונת כביסה טפשה.
עכשיו סוף סוף עומדת הטפשונת הקטנה החדשה במרפסת של חדר האמבטיה, בלי מחשב ורק עם חמש מאות סיבובים לדקה - אבל הרי היא באמת איננה חייבת להמריא לשום מקום. היא איננה שוקלת ואיננה מודדת ואיננה מחשבת ואיננה מחליטה. כך מתאים לי יותר. מכונה טובה וצייתנית שלי: מה שאני הכי אוהבת אצלך, זה שאת לא חושבת. את המחשבות, מתוקתי, תשאירי לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עדה ק.