אז מה היה לנו כאן:
כמה לילות ללא שינה. כמה ימי בישול מהבילי-אדים. שולחן ערוך לחמישה-עשר. כוסות נוצצות על המפה הלבנה. הכל עלה יפֶה: הדג לא התייבש באפייה, הכופתאות לא התפוררו במרק. הקטנים שעטו במסדרון בצהלה, והתחבאו בשירותים תוך ציוצים רמים. שירה סוערת מן ההגדה עלתה בתום הארוחה, בניגון פולני נלהב אך חדגוני. על כוס התה והעוגה הומתקו כמה סודות ברוח טובה. האפיקומן נשכח מלב בתוך ההמולה. המשמרת הוותיקה השקיפה מרחוק ונראתה שבעת רצון. אחרי חצי הלילה נשטפו כל הכלים, וכוסות היין שבו לארון. במקרר נותרה צידה לגדוד של זאבים. הבית מלא סלסלות שי וממתקים. עוד זיכרון נעים, גם אם סוער, נאגר במגרת הזכרונות המתוקים. עוד אפשר יהיה להתחמם לאורו ביום סגריר.
אז לסיכום ספירת המלאי:
היה כדאי.