בלוגיעדה

כל מִפעֲלוֹתַי -

עֲקבוֹת דקִיקִים,  קוּרִים

רשוּמִים בנִבכי מאֻבָּן.

עדִים אִלּמִים:

אֲנִי הָיִיתִי כָּאן.

עכשיו פוֹרש הזמן הרָחוּם

את צְעיף-עַרְפִלָּיו  -

אַוורירי וָדַק   -

על אֲשר זָכַרתי:

קַווי המִּתאָר מִתרַכּכִים.

בְּליטוֹת חדוֹת נמוֹגוֹת אל תוך הרֶקַע.

גוָנִים מַאֲפִירִים.

מַראוֹת נפרָמים בַּקצָווֹת.

גם הקולות שוקעים,

גוֹועים בדַרכָּם לַמּצוּלוֹת,

ורק דינדוּן-פעמונים עָמוּם

עוד מִשתַּהֶה על פני המים.

הנה עכשיו -

אני כבר זוֹכֶרֶת אחֶרֶת.

כן.  מוּטָב כָּך.

עקב

בצד

אגודל

נשאָבים

החיים

מן המַבָּט הזה.

העיניים האלה ריקוֹת

בּוֹהוֹת

אל הָאין

בלי לראוֹת.

לא-עוֹד

שייכוֹת

לכָאן.

רק הסבֶל

עוֹדֶנּוּ

נשקָף

מִתּוֹכָן.