אז חשבתי לעצמי, אני יכולה לעשות את זה. אני כמו כולם, לא פחות טובה ולא יותר.. אז למה זה יותר קשה לי מלאחרים.? זה לא קשה כל כך, זה לא הורג.. אבל בכל זאת למה אני לא יכולה פשוט לחיות את הרגע? ללכת על זה?
נו, לפחות יש לי לאן לעלות ולשאוף.. שאיפות בחיים זה חשוב, אחרת החיים פשוט נתקעים על המקום ולא זזים..
אז היה לי יום הולדת 16 ביום שני. לא הרגשתי יותר גדולה, או שונה, ההבדל היחיד הוא שעכשיו אני יכולה להוציא תעודת זהות.. וזהו בעצם.. אבל בכל זאת, אוליי משהו כן השתנה חוץ מהגיל? כי אם אחפש בפנים אני יודעת שאני אמצא משהו ששונה בי, יותר בוגר. כי הגיל הוא משהו מאוד פשוט, אפילו חומרי, אבל עם שינוי הגיל וה"גדילה" הפתאומית באה עם משהו פסיכולוגי, לא?
אז ביום שלישי היו לי שוב נדודי שינה. החלטתי שבמקום לשרוף זמן מול הטלויזיה אני אכתוב מטרות לשנה החדשה. כתבתי. זה שיחרר. עכשיו אני יודעת בדיוק מה אני רוצה להשלים בשנה הזאת, וזה מתועד אצלי על חתיכת נייר.
תקראו ותפנימו, אלה החיים שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Amush