נסענו לקיבוץ והפקקים כדרכם של פקקים חיכו כבר בסיבוב של ראשון מערב בואך יבנה. את הזמן העברנו במשחק ישן שהולך ככה: בוחרים נושא (למשל סרטים) הראשון צריך למצוא שם של סרט בכל אות (נגיד 400 המלקות) והבא אחריו צריך למצוא סרט באות ת' (כלומר האחרונה) וכן הלאה - מובן שכדאי להכריז על מספר פסילות מוגבל כדי להכניס קצת אקשן. אם יורשה לנו להיות מעט מטאפוריים, ויורשה לנו, הפקק נראה מעט טרוד מכך שמצאנו את עצמנו מרוצים ולכן החליט לשחרר קצת במחלף אשדוד. הגענו לקיבוץ וריח הרפת והמוץ כבר עלה באפנו.
הוא (יוצא מהאוטו): אחחחחח דרכתי על חרא.
היא: לא נורא תשפשף על הדשא.
אח שלה: נו אתם באים?
היא: נו תשפשף.
הוא: טוב אני כבר נכנס.
מובן שאת הסדר השנה עשינו על פי מיטב המסורת של השומר הצעיר הכוללת בין השאר הקרנה נדירה של אילן היוחסין המשפחתי מאז ועד היום. סבתא אלזה ישבה בפרונט גאה ונכונה לחלק מחמאות ונשיקות לכל הנכדים והנספחים. אבא אמנון עמד דרוך על יד המקרן כאילו היה קארבין ועם תנועות חיווי שמקורן באצבעו הסביר, פרש ותיאר את השנים שחלפו.
היא: ההקרנה הזו במיוחד בשבילך
הוא: וואוו זה סבא?
היא: לא זה אחי.
הוא: וזאת אמא?
היא: לא זה סבתא!
הוא: ומי זאת? היא נראית קצת לא שייכת.
היא: זאת אני...
וכך זה המשיך עד שהתחיל הדבר האמיתי - הסרט השלם על טיולי המשפחה בעולם. למרות הפצרותיו של אמנון כולם פה אחד ביקשו הקלה בנדון כדי להמשיך באוכל הנהדר.
אחרי שהדוד המגניב מצא את האפיקומן וקיבל את הפרס הרביצה היתה יותר ממתבקשת ועל כן במעין אקט גרוויטציוני התמגנטו כולם על הספות.
הדוד המגניב: מה יש לקינוח
אישתו של: אני הכנתי עוגה עם מלא מלא שוקולד.
הדוד המגניב: אוקי.
האח השני שלה: את רוצה שאני אפרוס?
אישתו של: זה בסדר אני אפרוס.
אמא: הו החתיכות מאוד גדולות.
כולם: זה בסדר.
הדוד המגניב: רגע אוכלים רק את הלמעלה?
כולם: שתיקה ובליסה.
הדוד המגניב, שהיה באמת מגניב, אכל רק את השכבה העליונה והשאיר את הפרוסה המשולשת כפי שהיא מלאה בשוקולד מומס הראויה יותר לכינוי מטיל שוקולד. אשתו של בהתה בפרוסה והמשיכה בשלה. הביקור הוכרז כהצלחה לכל הדעות. מאוחר יותר באותו הערב הוא קיבל טלפון מאחותו על רשמים מן הסדר שלהם, שם הם היו קצת פחות מלבבים ונלהבים ולא בגלל שאליהו הנביא לא הגיע לביקור למרות שהם הקפידו להשאיר את הדלת פתוחה ולהקצות לו כוס יין חדשה ובוהקת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
