הקואופרטיב

הוא הלך לראות את הפועל ירושלים נגד מכבי תל אביב (כדורסל, ברור שכדורסל). היא רצתה לבוא איתו אבל ברגע האחרון החליטה שאין לה כוח, הוא עלה העל הטוסטוס ונסע ל"יד ושם", כך מכנה את היכל נוקיה חבר שלו הג'ינג'י שבין היתר טוען לשייכות לצד האדום של העיר.

רגע לפני שהוא יצא מהבית היא כבר נמרחה על הספה והתכווצה בתנוחה המוכרת תוך שהיא מנסה להפנט את האנטנה החיצונית כדי לקלוט ערוץ 1 או 2. הוא סגר את הדלת מאחוריו ונסע לאיצטדיון.

הוא (בטלפון): וואוו את לא מאמינה כמה צהובים יש כאן. אני לא יודע איפה לשבת.

היא: טוב תמצא משהו פנוי.

הוא: כן, כן מלא פה עד אפס מקום אני לא מבין מה יש להם לחפש במשחק השלמה. זה ברור שמכבי ינצחו.

היא: כן אני מבינה

הוא (פונה לסדרן): אתה יודע אם המקומות שמורים?

היא: טוב, באבי, תדבר איתי כשתמצא מקום. 

הוא (לעצמו): אולי היא תשתף איתי פעולה קצת. זה די מלחיץ פה עם כל הקהל הגדול והעוין הזה, אבל היא בטח לא מבינה מה עובר עלי. כל מה שהיא רוצה זה להמרח על הספה ולהעלות בועות וירטואליות על חופשות ארוכות בערים גדולות בעולם.

היא: באבי נו...

הוא: נראה לי שמצאתי מקום.

היא: אני שמחה.

הוא: טוב. אני אדבר איתך במחצית.

היא: יאללה ביי

הוא (מעקם פה): ביי

בחלוף מחצית, לאחר שהוא קילל עודד, צווח והכל תוך סיכון גבוה במיוחד, היות וכל הסביבה הקרובה שלו נהמה בכל פעם שהכדור נפל בסל היריבה נהמות שנשמעו כמו אלי קרב חדורות במיוחד, פילס דרכו כדי להשתין יחד עם כל היציע של שער 4. המשתנה חולקה לחשופות ולתאים. בהחלטה שערכה כמו נצח הוא בחר לבסוף את התא, ולו רק בגלל שאין לו שום כישורים או יכולות להשתין בפרהסיה. זה עושה לו כיווצים וכל סיכוי לריקון השלפוחית לא היה עולה טוב. היא שוב על הקו. הפעם הוא מספר לה על המחצית ועל כך שאם ההפרש יישמר הוא פשוט הולך, כי אין לו שום סיבה לראות את מכבי שוב מנצחת.

היא: מה, אתה כבר חוזר?

הוא: לא, למה את שואלת?

היא: סתם.

הוא: מה את עושה.

היא: בבית, עובדת.

הוא: טוב, אני די חושש שאולי אני לא אחזור הלילה, אם אתה מבינה למה אני מתכוון.

היא: טוב באבי, אתה מפריע לי.

הוא: אבל...

היא: מה?

הוא: טוב, אני פשוט אפסיק לעודד.

היא: טוב.

הוא: נדבר אחרי זה...

חמש דקות לקראת סוף המשחק הוא יצא מההיכל מהסיבות הידועות. כשהוא נכנס לדירה היא חיבקה אותו - "דאגתי לך". הוא מרח חיוך גדול מאחורי הכתף שלה מנסה לשמור על פאסון גבוה ואמר "זה בסדר, אני כאן".