הקואופרטיב

1. אני מתכוונת לצפות בכמה משחקי מונדיאל, אבל לא מתכוונת לשלם על זה וגם לא להתחבר לשם כך לערוצים מיוחדים (בקומונה נשקלה התחברות לכבלים, אבל היא ירדה מהפרק עקב סאגת הכבלים האחרונה). אני גם לא מתכוונת ללכת לשום מקום כדי לעשות את זה. אם ישדרו בערוץ 2, שזה מה שהטלוויזיה שלנו מסוגלת לספק, סבבה. אם לא אז לא.

הוא: מה את מבינה. אנשים מחכים ארבע שנים כדי לראות קצת תרבות כדורגל. ומדובר בתרבות! 

2. אמנם מדובר באירוע ספורט מהחשובים בעולם, אבל עדיין זה לא אירוע לאומי שמחובתה של מדינת ישראל לדאוג שאזרחיה יוכלו לצפות בו אחר כבוד. אם נבחרת ישראל היתה משחקת, הייתי מבינה את כל הבלגן.

הוא: מה הקשר למדינה? למה לדחוף אותה לכל מקום? חוצמזה זה ברור שגרמניה הרבה יותר מעניינת. 

3. הוועדות האינסופיות שדנות בנושא - מי ישדר, איך ובאיזה מחיר - ממש מיותרות, בעיקר לאור העובדה שמעורבים בהן כל כך הרבה גורמים לא אובייקטיבים, שלא לומר לא ממלכתיים. יש להם אינטרסים, יש להם מטרות, והן לא תמיד שמות במרכז את האזרח הקטן שרוצה ליהנות מקצת כדורגל טוב.

הוא: מבחינת כל הביורוקרטיה אני מסכים איתך לאללה. זה לא רק שרון קופמן מתבטא כנגד המסחרה שמתנהלת סביב הנושא בכל מדיום אפשרי זה פשוט קורה הלכה למעשה, אנשים מטומטמים הולכים לנו על הראש ואנחנו מביטים בשקיקה. 492 שקל, לא 492 שקל, העיקר שינקבו כבר מחיר סופי ויאללה להעמיס גרעינים ובירות במזווה.

4. אם הערוצים המסחריים מעוניינים לשלם את מיליוני הדולרים ולאפשר למאות אלפי ישראלים לצפות במשחקים בתמורה למתקפת פרסומות, שישלמו. אם הכבלים או הלוויין מעוניינים לעשות זאת ולגבות תשלום עבור הצפייה, שישדרו. סבבה. ושכל אזרח יחליט מה הוא רוצה לעשות ואם שווה לו לשלם.

הוא: אולי תקראי את מה שאני כותב לפני שאת פותחת סעיף חדש?!

5. העיקר שיעזבו אותנו בשקט.

הוא: וגם את אותי. לא כמו בגמר של היורוליג.

6. נכון שזה נוגד את העקרונות הסוציאליסטים שאנחנו מנסים לקדם, אבל מה לעשות שאירוע ספורט ממש לא נראה לי כמשהו ששווה לרתום למאבק לשוויון. במקרה הזה שכל אחד יעשה מה שבא לו, ובעיקר מה שהוא יכול. אנחנו באופן אישי רצינו לנסוע לצפות במשחקים בלייב, אבל כנראה שזה ירד מהפרק. ואנחנו לא מתלוננים שכמה מחברינו הסתדרו על דירות בברלין במועדים הנכונים. למרות שהיינו שמחים.

הוא: טוב את יכולה כבר להתרכז במוסקה.