הקואופרטיב

זה אמנם כבר קרה לפני די הרבה זמן, אבל בכל זאת כדאי שתשמעו.

לפני זמן מה היא הלכה לראות את הסרט "קרוב לבית" כי הוטל עליה לראיין את אחת הבמאיות. הסרט נחמד, אפילו טוב, הריאיון היה סבבה, אבל לא זה עניין. מופיעה שם מישהי בתפקיד אחת המפקדות שהייתה מוכרת לה בטירוף. היא לא הצליחה להבין מאיפה. אתם בטח מכירים את זה שאתם רואים מישהו, בעיקר בסרטים או בטלוויזיה, ויודעים שכבר ראיתם אותו ולא מצליחים להיזכר איפה. ישר מנסים לחשוב על סרטים אחרים או על תוכניות בטלוויזיה. היא ניסתה להיזכר, ושאלה את ברטה שבאה איתה לסרט, ואחר כך גם שאלה את הבמאית איפה הבחורה הזאת שיחקה, והבמאית אמרה שהיא בכלל רקדנית. וזהו, העניין נשכח.

לאחר זמן הלך הקואופרטיב בהרכב מלא לסרט "שנת אפס". נסענו עד הסינמה סיטי בשביל זה. הסרט היה מעולה. יותר משעתיים של סרט ישראלי שלא נמאס לרגע. אבל זה לא העניין, העניין הוא שהשחקנית הזאת הופיעה גם שם. איזה תפקיד משני יחסית, אבל בכל זאת תפקיד. אף אחד מהחברים לא הצליח להבין מאיפה היא מוכרת.

אחרי כמה ימים ראינו במקרה איזה סרט מטופש בטלוויזיה, מהסרטים האלה שמקרינים בלילה, והנה היא גם שם, הפעם בתפקיד קטן של שוטרת. ולא הצלחנו להבין מאיפה היא מוכרת. ידענו שכבר ראינו אותה. בטוח.

ואז נפל האסימון - היא ממלצרת בגוז ולוז. ואפילו שאלנו אותה פעם לשמה, והיא ענתה אילנית, ומאז בכל פעם שבאנו שם היא הייתה המלצרית שלנו וכבר ממש הרגשנו חברים.

אז זהו, לא משום סרט, גם לא מהטלוויזיה, פשוט מכאן, מהעיר.

זאת תמונה מהסרט. אילנית היא זאת שעומדת מאחור, ממש לפני הדלת לייד התמרור אין כניסה (לא מצאנו משהו יותר טוב)