לטיול יצאנו, בני המשפחה שלו - אחים, אחיות בני דודים, דודות ונילווהם. בחרנו יער אקראי והחננו צי רכבים הכולל כמתבקש גם אוטו חברה. כן, גם במשפחה שלנו יש כאלה. על אף האשפה המפוזרת במקום הנבחר החליטו חברי המשפחה החרוצים לאסוף את המדמנה אל שקיות מתאימות והשטח הוסב לשביעות כולם. השעה היתה אחת עשרה בבוקר לערך ורגע לפני שכולם ישבו על שמיכות פיקה צבעוניות, הוא זעק שלהבות משתוללות ליד קבוצת עצי אורן. חברי המשפחה לא התעצלו ושמו פעמיהם אל האש המרקדת. לאחר שימוש במספר בקבוקי עין גדי שני ליטר ועוד ג'ריקן לשעת חירום - וזו אכן היתה שעת חירום - השתלטנו על הבערה והכל שב על מקומו בשלום.
כמה שעות קודם לכן באותו הבוקר, בשעה שמונה וחצי לערך, הוא קם בדירתם העירונית כדי לקצוץ סלט ישראלי אמיתי לכעשרים חברי משפחה. הוא לא זוכר מתי קם כל כך מוקדם ועוד בשבת, אבל המאורע הייחודי והחד שנתי הצליח לרגש אותו במיוחד. לאחר חיתוך מדוד וקצוב שהזכיר מעט את יוספון מגבעת חלפון, המשימה בוצעה בהצלחה. הם אספו את הפקלאות וירדו לאוטו שהמתין עוד מיום קודם ליד מדרכה שסימונה כחול לבן (ללא תו חניה, אבל אל תגלו). הם קבעו עם ג'וני, חבר משפחה, ובת זוגו ליד ארומה בפנקס.
בנסיעה נוחה, מלאת קרני שמש בוהקות אל עבר ז'בוטינסקי הוא הבכין בזוג יונים על האספלט השחור, האט את הנסיעה וקיווה ששימוש בטלקנזיס יעשה את העבודה ושכמו בכל פעם הם יזוזו. ברגע שירכתי המכונית חלפו על רצועת הכביש רק יונה אחת התעופפה לה ודפיקה קלה ומכוערת נשמעה לפתע. הוא הפנה מבט מהיר אל עבר המראה הצדדית ולא ראה דבר פרט לשורת מכוניות שנוסעות מאחור. הוא המשיך עד למקום המפגש בארומה בואך פנקס. ברגע שדומם את הרכב הוא התכופף לראות אם יש סימני פגיעה, אבל סימני נוצות או מקור כרות לא נראו על השסי והוא נרגע. היא מצידה אמרה שהוא סתם לחוץ וזו עוד פרנויה לאוסף הפרטי, כמו הכאבים באגודל והמיחושים בארובת עין ימין.
חזרה ליער - האש כבתה והמנגל הודלק כמו שעון בשעת זנית. הצמחונים אכלו צמחוני, הקרניברים מיני בשרים ושומרי המשקל בעיקר סלט. אחרי בליסה ופטפוטים הגיעה שעתה של טריוויה משפחתית שהצליחה לעורר תגובות והשתתפות נאותה. אך את הספוט שוב לקח היער והפעם בגדול! קבוצות זרדים עלו באש (כנראה בשל החום הגדול) והציתה רצועת גדולה מהיער, והפעם גם הרוח הצטרפה והגבירה את הטרגדיה. מרגע לרגע הפקניק הרגוע הפך לזירת בלהות. השמיכות קופלו וחלקם הוסבו למטף חובבני. כך ראה את שמיכת נעוריו, זו שהיה נוהג להתעטף בה בלילות הקיץ החמים בעיקר בימי שבת במיטת הוריו. אביו ואימו היו שכובים במיטה וקוראים את המוספים השבועיים בזמן שהוא היה מרבה בשאלות וגילויים וחוויות של תקופת בית הספר היסודי. הזיכרונות עלו ונערמו בכל פעם שהשמיכה נחבטה על האש הגבוהה וחסרת רחמים. מכבי האש הגיעו עד מהרה ולאחר בדיקת מצב החליטו לעשות שימוש בזרנוק והטביעו את השריפה ואת זיכרונותיו. חברי המשפחה לא איבדו עשתונות ותיעדו את הרגע שיזכר לדורות. כך זה נראה... לפני ואחרי. וד"ש לכולם.
לפני אחרי צילום: שוחילו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
