הקואופרטיב

זהו. באופן סופי אין שמאלנים אמיתיים בתקשורת. כמעט.

ולמה אנחנו אומרים את זה? כי למיליטנטיות של כתבי החדשות (רוני דניאל: יאללה מלחמה!) כבר התרגלנו ועם הקונצנזוס השלמנו, אבל כשב"מילה האחרונה", התוכנית הזאת שבה אמורים שני אנשים משני צידי המתרס להתווכח, שלא לומר להתנצח, כולם מסכימים עם כולם, אנחנו מבינים שזה השתלט.

אנחנו חושבים שזה התחיל אצל אברי גלעד, שממש איבד את זה. בהתחלה, כשעוד סבלנו רק מהחזית העזתית, הוא הודה ש"הכתומים צדקו", אחר כך, עם פרוץ המלחמה הנוכחית, הוא התנצל בטלוויזיה על כך ששירת "רק" בגלי צה"ל, וברדיו אמר שהוא רוצה שייפול איזה טיל על תל אביב כדי לפוצץ לנו את הבועה. אהבנו אותו ב"מה יש" ואחר כך ב"העולם הערב", אבל בניגוד לארז טל, שידע לתעל את התהילה למקומות רווחיים, גלעד שלנו דשדש בכל מיני מקומות, ונחת בסוף בתוכנית הבוקר של רשת עם האקסית עינב גלילי, ואימץ בדרך דעות שמרניות פחדניות.

על עירית לינור אנחנו כבר מזמן לא בונים. מאז שהיא הודיעה לשוקן שהיא מבטלת את המנוי שלה להארץ לאחר שמאסה בקו השמאלני-אנטי ציוני שלו, אנחנו לא מצפים לשמוע ממנה אמירות רדיקליות שלא לומר אנטי-מיליטנטיות. לא הופתענו כשהיא הצהירה שהיתה נגד תמיכה כספית בסרט "גן עדן עכשיו".

אז זהו, מי שנשאר הוא רק גיא מרוז, ששומר שם בתוכנית על הגחלת, ועדיין מוציא מפיו אמירות שמאלניות-רדיקליות, שהפכו כאן בשבועיים האחרונים למוקצות.