אז זהו, החלטנו לעזוב את ענייני המתח והמלחמות לטובת סופ"ש רגוע בים המלח.
צפנו, השתזפנו, אכלנו טוב, קצת התזנו מי כלור קרירים בבריכה, ובמקום רקטות אכלנו טילונים. היא הביאה לו בטעם שוקולד והוא ממש לא הבין מאיפה המידע הגיע אליה. בטח מהמודיעין הצבאי, רק הם יכולים להעביר מידע כל כך לא עדכני.
הוא: אוף מזה השוקולד הזה?
היא: מה, אתה לא אוהב?
אמא שלו: (הבהרה: מדובר בחופשה המשפחתית של המשפחה שלו, כולל נלווים). זה דווקא נראה טעים, אם לא בא לך תשתה מהמיץ גזר שלי ואני אקח את הטילון.
הוא: אבא רוצה טילון?
אבא: (צולל)בלו בלו בלו בלו, מה אמרת???
הוא: טילון, רוצה???
אבא: (צולל)בלו בלו בלו בלו...בלו בלו
הוא: טוב אני כבר אוכל.
היא: מכאן המלחמה נראית ממש שונה.
הוא: כן, אבל כולם לא מפסיקים לדבר על הנושא, נראה שהעם עוד רגע מכתיר את רוני דניאל לרמטכ"ל, ראש ממשלה ושר ביטחון.
היא: כן.
הוא: אה הה.
היא: אז מה, זה לא יעזוב אותנו?
הוא: כנראה, טוב אני הולך לעשות סאונה.
בדרך הביתה ראינו שני פנטומים. אבא ליווה אותם בקו רקיע עם האצבע מעל הדז'בורד, תוך ניווט מוצלח מצידו על הכביש המהיר. זה נראה לכולנו כמו צלחות מעופפות מעל שמי קריית גת. ברדיו סיפרו על עוד פעולה לילית של צה"ל. מדווח על עוד הרוגים, עוד מחוסרי דיור ועוד מהכל. עוד בכירים חוסלו ועוד בניינים התמוטטו. החופשה הוגדרה כמוצלחת לכל הדעות אפילו שהוא היה רוצה להחליף את הטילון לווניל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
