הקואופרטיב

אז איך אתם מרגישים? מה אתם אוכלים? איך עוברים עליכם הלילות, כבר ראיתם חיזבאללה אמיתי בין כוונות?

אצלו במרכז העיניינים לא פחות בוערים - הקפה לא תמיד מהביל למרות שבקשנו לחמם, הקוראסון לא תמיד פריך, ולמה לעזאזל צריך לשלם כל הרבה טיפ למלצרית שעושה טובה שהיא זזה - שתסיים כבר את לימודי המשחק שלה. שלא תבינו לא נכון, הכפתור במקלט הרדיו תמיד בהיכון, החזית אצלנו בעורף באופן קבע.

אז איך העניינים? יש כבר חברים לנשק? זה נכון שהגאווה מתגברת ככל שעוברים את הגבול? רק שתדעו, אצלנו בעורף גאים בכם כי אתם יקירנו? אפילו היא מספרת ברוב גאון שאח שלה מפקד תותח, הוא: מזה תותח, זה לא טנק? היא: נו זה זה שיורה נייח. הוא:אהה. ואחותו, חולה מדאגה, מנסה להתקשר אבל לא תמיד יש קליטה. למרות החרדה והגעגועים העזים היא דואגת להניע בכל בוקר את הטוסטוס של אישה המחויל, כדי שלא ייגמר המצבר.

הקואופרטיב אומר: המצב חברים, חייב להשתנות - הוא חייב להבין מה ההבדל בין טנק לתותח. קיבינימט מי זה החנון הזה שאני שוכבת איתו? ועכשיו ברצינות, בשיחה שהוא ניהל עם באסם ג'אבר במסגרת עבודתו, התבהר לו שככה אף אחד לא רוצה להמשיך - כן כואב לו לג'אבר שחיילים נהרגים ותינוקות בוכים - דמעות של ערבים דמעות של יהודים לו זה לא משנה. אף אחד לא אוהב לחיות בין כוונת או למות בין תובה לצריח. אז זהו עם כל המידע הלא חיוני הזה והנדנודים של אמא שלו שיעלה הפוסט הזה ומהר, אנחנו מחכים לכם. וחוצמזה, אם אתם רואים את שרית חדד או את דיוויד ברוזה, תמסרו שבכוכב נולד עושים את זה טוב יותר - כדי לבחור בשלום הצביעו ו'.