הקואופרטיב

טוב, אז זה שהקרוקס האלה יצאו כבר מכל החורים (פחחח) זה ברור. בזמן האחרון יש גם כמה שמוכנות להגיד* את זה בקול רם. עוד בחורף אמא שלו קנתה לו קרוקס. סגורות, אלה בלי החורים (שאגב עולות יותר, שזה ממש מגוחך. כאילו משלמים תוספת על החומר שממלא את החורים? זה לא אמור להיות הפוך, משלמים יותר כדי שיעשו חורים? במחשבה שנייה לא צריך להיות הבדל, כי הרי מדובר בנעליים שמיוצרות ביציקה. שתי תבניות שונות, אנחנו מניחים, יוצרות שני דגמים שונים), ובצבע כחול כהה, שעם ג'ינס ממש לא בולטות. בחורף הוא מעדיף כפכפי אצבע.

היא, לעומת זאת, סירבה להיגרר. הם פשוט כל כך מכוערות, וכמי שכונתה בפי אביה אימלדה מרקוס, היא מסרבת לטחוב את רגליה לתוך האמבטיות הצבעוניות האלה. נוחות מעולם לא היתה שיקול בקניית נעליים. כמה שפשופים במורד הקרסוליים או בצידי האצבעות מעולם לא הרתיעו אותה. ואז היא מצאה את אלה:

לא להאמין (טוב, אולי כן), אבל הן מזארה והן עלו 130 שקל בסייל של הקיץ. בקומונה התעורר ויכוח אם להכתיר אותן כעיראקיות או כגרוזיניות. היא אוהבת אותן בכל מקרה והן משתלבות נפלא עם הלק האדום בציפורני הרגליים. אה - והן גם נוחות ממש כמו שהן נראות.

עדכון: מתברר שבישרא יש טבעת לשונאי קרוקס. טוב זה באמת מוגזם.

* הנה עוד אחת (ותודה לתום). אם נמצא עוד כאלה, נוסיף אותם פה. אתם מוזמנים לעזור.