את הסרט הזה, "אביבה אהובתי", שקטף שישה אוסקרים מקומיים, ראינו רק לפני שבוע, ולא כי תכננו. הוא נשלח למשימה עיתונאית הקשורה בפינתו החדשה (כל יום ראשון, תשע בבוקר, שידור חוזר בשתיים בלילה+-). היא כרגיל זלזלה בסרטים האלה שכולם מדברים עליהם, בעיקר באלה הישראלים. מה כבר יכול לצאת מהאיש שהביא לנו את לילסדה והכוכבים של שלומי? מסרט שצולם בטבריה? ועוד פעם לראות את איתי תורג'מן ואת דנה איבגי, שהם שניהם באמת אחלה, אבל הפכו כאן לסוג של איבגי הצעירים? שלא לדבר על אבוהב, שהיא כנראה באמת סוג של פרחה.
אז הלכנו כי נשלחנו, ומה נאמר - נהנינו מכל רגע. מן סוג של דרמה-קומית נוגעת ללב שלא צריך לנתח יותר מדי, אלא פשוט ליהנות מכל רגע. אין פה יותר מדי פילוסופיות, ויש פה הרבה זהירות מכניסה למקומות מסוכנים כמו פמיניזם, מעמד האישה וכאלה. זה פשוט סרט שכיף לראות, ועדיין לא יוצאים ממנו בהרגשה של "שוב סרט ישראלי על צבא/עיירת פיתוח שרק לועס את מה שכבר נאמר".
ואם כבר אנחנו בענייני האוסקר, כמה הערות נוספות:
* "ימים קפואים", שלא לקחת אף פרס, הוא סרט גאוני.
** דרור שאול יישאר מבחינתנו תמיד זה שעשה את "מבצע סבתא" הקורע.
*** הסרט הזה של אוחובסקי ופוקס שכל כך פמפמו לנו, לא זכה בכלום? הוא היה מועמד בכל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
