הקואופרטיב

אלה מכם שמכירים אותנו גם בחיים האמיתיים בטח כבר יודעים, אבל כשירות למי מביניכם שמכירים אותנו רק מכאן (אנחנו יודעים על לפחות שלושה כאלה!!!) אנו שמחים לבשר שחברי הקואופרטיב החליטו למסד את יחסיהם כדת וכדין. זה הזמן שלכם, יוצאי עדות המזרח, להשמיע צהלולים, ושלכם, בני אשכנז, להנהן בסיפוק ולמלמל מזל טוב מאופק.

המאורע (ככה קוראים לזה?) התרחש בלילה שבין אתמול לשלשום, בדיוק ב-12 בלילה, עת נכנס יום הולדת ה-30 שלה לתוקפו. צפינו בנוטינג היל, כמה דביק, ובחצות, כשהתחילה מהדורת החדשות, הוא שלף את הטבעת, כרע ברך וביקש. היא הסכימה. ברור. מתברר שהוא מתכנן את זה כבר יותר מחודש. את הטבעת (כשנצליח לצלם אותה בצורה נורמלית מבטיחים להעלות תמונות) הוא הזמין ממעצבת ששמה דנה בלום (השם נשמע לכם מוכר כי ככה קראו ליב"ז* בטלנובלה (ע"ר)), בחורה מוכשרת. מדובר בזהב לבן  המעוצב בצורת שבעה פרחים עדינים וביניהם יהלומים קטנים. היא, שלא עונדת טבעות באופן כללי, נכנעה לעניין ומקפידה לענוד אותה ואפילו להראות למי שמבקש. עד עכשיו היא גרפה ים של מחמאות.

אתמול הרשינו לעצמנו לצאת ליועזר בר יין. אכלנו שם אוכל טוב, ירדנו על בקבוק יין וקיבלנו צ'ייסרים וקינוח על חשבון הבית. המלצר היה סוג של קומיקאי מהסוג הסיינפלדי. דלינו ממנו פרטים, והתברר שהוא במקור אמריקאי (את זה ידענו לבד), שהוא היה בן שלושים ביוני, שהוא גרוש עם ילד ושקוראים לו שם. שם? היחיד שאנחנו מכירים שקוראים לו שם הוא הבן של שמוליק קראוס וג'וזי כץ! אמרנו לו. זה אני, הוא ענה במבוכה... משם יצאנו, לאחר שהבטחנו לחזור, למישמיש להמשך חגיגות יום ההולדת. הגיעו כמה חברים, שתינו (שוב צ'ייסרים על חשבון הבית), התברכנו וכאלה. היה שמח.

את העניין הרשמי עצמו, אם לא יהיו לחצים כבדים מדי, נערוך ברבנות, בלי חופות ובלי קהל, רק באמת מי שצריך. אחר כך אולי נארגן איזו מסיבה מצומצמת. נראה. עוד לא ברור. באופן כללי לא בא לנו על הפסטיבלים והפקות הענק שנהוג לערוך פה. פחד קהל והתנגדות לטקסים, זה הכל. מבטיחים לעדכן. מה שבטוח, אין מצב שניגרר לזה, למרות שאנחנו מבינים את אלה שכן.

* יעל בר-זוהר - שאותה היא מעריצה באופן הדוק כבר שנים. כן, סוג של סטייה, אתם לא צריכים להגיד לה. זה הגיע לכך שאתמול בלילה היא ביקשה ממנו להשיג את הטלפון של יב"ז כדי להזמין אותה לחתונה... להגנתה ייאמר שזה היה אחרי הרבה אלכוהול.

סוג של סטייה