עכשיו זה רשמי. אפשר להכריז על בואה של העונה המאממת* בשנה. להריח את הגשם הראשון (נכון, זה לא היורה, אבל זה היה הגשם הראשון שממש הרגשנו), לפתוח את התריסים של החלון הגדול בסלון, לסגור את השמשות ולתת לאור היפה הזה של החורף להיכנס.
הוא: הסלון שלנו הכי יפה בחורף.
היא: אתה לא אמור ללכת לעבודה?
הוא: כן, אבל יורד גשם, לא בא לי להירטב.
היא: אז שים מכנסי גשם.
הוא: לא, אני מחכה. תעשי לי מקום מתחת לשמיכה.
אנחנו ישנים עם פוך כל השנה, כך שטקס הוצאת השמיכה מהארון לא נערך אצלנו. הלילה לא הדלקנו מאוורר. סגרנו את החלונות בחדר השינה והתכרבלנו.
ממחר יש לו שלושה ימי חופש. פיצוי על ימי עבודה רצופים ומתישים. ככה זה בטלוויזיה. אל תנסו. בתוכנית:
- להיפגש עם ההורים שלה.
- ללכת עם העדים לרבנות.
- לקחת את האהילים ממיכל.
עדכון בגללה - הפועל ניצחו אתמול, מה שמוסיף לכל השמחה.
*אבא - זה בכוונה. מין קטע כזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
