אוי, אני אוהבת את התוכנית הזאת של דנה וייס. "תעשיית היופי", נדמה לי שככה קוראים לה. בשבוע שעבר היא נתנה הוראה להפסיק עם הדיאטות, השבוע נקטלה תעשיית הקוסמטיקה. לא ראיתי את הפרקים הקודמים, אבל אני אוהבת את הגישה הזאת.
כמי שמעולם לא עשתה דיאטה, גם כי לא חשבתי שאני ממש צריכה וגם כי אני עצלנית וחסרת כל כוח רצון, שמחתי לשמוע שדיאטות זה משמין ושהכול בולשיט. מה שחשוב זה מצב הכושר הגופני. כאן מתעוררת בעיה, כי גם בזה אני לא חזקה. על שיעורי היוגה פעם בשבוע, שהתחלתי ללכת אליהם לפני חודש בערך, אני מתלוננת כל השבוע. למכון כושר נכנסתי פעם ראשונה בחופשה האחרונה בתורכיה לפני חודשיים, וגם אז רק בגלל שזה היה כלול בהכול כלול וכמו ישראלים טובים ניסינו לא לפספס כלום. אבל בקשר לדיאטות - עכשיו יש לי אישור רשמי לא לנסות אפילו.
תכשירים קוסמטיים אף פעם לא עשו לי את זה. יש לי כמה כאלה בארון באמבטיה, מדי פעם אני מורחת קצת מייקאפ ומפזרת קצת צבע בעיניים, אבל זה ממש רק באירועים מיוחדים שעושים לי חשק. חוץ מזה יש לי איזה קרם לחות שלא עלה יותר ממאה שקל (לדעתי אפילו פחות מ-70, אבל אני לא רוצה להתחייב), עוד אחד שאמא שלו נתנה לי ומשמש גם כקרם גוף לפעמים, וזהו בערך. את השיער אני חופפת כמה שפחות, בשמפו הוואי, כי גיליתי שהוא נראה הרבה יותר טוב ככה, וסבון אני אמנם קונה נוזלי כי מוצק עושה לי הרגשה מגעילה בעור, אבל בוחרת לפי המחיר - הכי זול הכי טוב. עדיף באריזות גדולות. בושם - כבר שנים נאמנה ללייט בלו של דולצ'ה. אז אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה שמחתי לשמוע שהכול עבודה בעיניים ובעצם כל המוצרים עשויים מאותם החומרים, גם אלה שעולים 50 שקל וגם אלה שעולים 500 שקל, ושאף אחד מהם לא יעזור למנוע את קמטי העתיד או להחליק את קמטי העבר.
אוף, יצאתי ג'יפה. אני לא.
נוט טו מיי סלף - עוד לא התקלחתי היום.
* היא לבד כי הוא בעבודה (ממחר שלושה ימי חופש).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
