1. השמלה - טוב, לא ממש שמלה. חצאית וחולצה. היא החליטה שבכל זאת המעמד דורש משהו שהוא מעבר לג'ינס וטי-שרט, אז צריך לקנות "איזו שמלה פשוטה, לא משהו מפואר, לא לבן, אבל גם לא שחור, ולא חשוף, כי רבנות וכי חורף, וגם לא יקר, כי הרי אם היינו רוצים יקר היינו עושים חתונה וכו' וכו'...". הלכנו לדיזנגוף. התחלנו את הסיבוב באזור בן גוריון, כי כאן אנחנו גרים, אבל אז התברר שהחנויות עדיין לא ממש פתוחות, אז התיישבנו בקפה מיכל לשתות קפה נחמד של בוקר בחברת אתגר קרת וליסה פרץ. סתם, הם לא ישבו ממש איתנו, רק באותו קפה.
אחר כך הלכנו צפונה, ירדנו עד ירמיהו, והגענו למסקנה שככה לא נגיע רחוק (במובן המלבושי, לא הגיאוגרפי). אצל כל המעצבות לא מצאנו הרבה. החנויות באזור מציאות בעיקר שמלות כלה סטנדרטיות, שמלות לאירועים מיוחדים, אבל ממש לא מה שחיפשנו. בכתומנתה, שם היא קנתה שמלה מהממת לחתונה של אחיה לפני כמעט שנתיים שעלתה מלא כסף, לא מצאנו כלום. רק גילינו שאת אותה שמלה ממש מוכרים עכשיו כמעט בחצי מחיר. אה, ושנפתחה מחלקת גברים בעיצוב מעצבת חדשה. שווה בדיקה, אם אתם מתעניינים. אצל כל היתר ממש לא ראינו משהו ששווה לכתוב עליו.
בדרגות ייאוש גבוהות נכנסנו לנעמה בצלאל. נחמדה, נעמה, אבל הבגדים שלה נראו תמיד כמו משהו נורא מיוחד עם קטע, אבל לא בשבילנו. שאלו מה אנחנו מחפשים. אמרנו שמלה. שאלו לאירוע, אמרנו בערך. היא נשלחה לחדר ההלבשה עם שמלה בעלת מראה דוסי במיוחד. שרוולים ארוכים והכל. היתה יפה, אבל לא מתאימה לַאירוע. נראתה כמו משהו שאפשר ללבוש לחתונה בבני ברק, או לאירוע מכובד במיוחד עם אנשים שידעו להעריך את ההופעה. עברנו לחצאיות ולחולצות. יש לה דברים יפים, הרבה חולצות כפתורים, צווארונים וכאלה. הפריטים נערמו בתא ההלבשה, עד שהגענו לדבר הנכון. תמונות יהיו פה אחרי האירוע. המוזמנים הבודדים יזכו לראות בלייב.
בקשר להופעה שלו באירוע, טרם נסגרו כל הפרטים.
2. טבעות - חזרנו לדנה בלום*, ההיא שעיצבה את טבעת האירוסים המהוללת. כשהגענו אליה לפני כמה שבועות לא ידענו מה אנחנו רוצים. לא היו לה גם הרבה דוגמאות כי היא מעצבת צעירה מאוד, שהיתה עסוקה עד עכשיו בלימודים בשנקר, ואוטוטו תהיה עסוקה בלימודים באיטליה. בסוף החלטנו ללכת על פשוט. זהב מרוקע, טבעות צרות, אחת בשבילה אחת בשבילו, עבה יותר. לפני שבוע שלה כבר היתה מוכנה, אבל אתמול קיבלנו את שתיהן. שוב, תמונות לאחר האירוע.
3. המסעדה - כאמור, הוחלט ללכת לרפאל. אחרי לבטים וכמה ויכוחים נסגרנו על שמונה עשר איש. יותר ממה שרצינו, אבל ככה זה. הורים, אחים/ות, בני/ות זוג, דוד, דודה וסבא אחד. יכולנו לבחור בין החדר הפרטי למסעדה עצמה, שם נהיה חשופים להמון הסועד, אבל גם לים הסוער (בתקווה שיהיה יום חורף סגרירי). בחרנו בים הסוער. הובטחו לנו פינוקים וטיפול מיוחד.
4. המקווה - לאחר התזכורת של הרבנית, היא החליטה להתקשר לקבוע תור. המקווה בבר כוכבא עובד, כך התברר, רק מחמש וחצי בערב, ונאמר לה שאם תגיע ביום המיועד, יום שלישי, בדיוק בשעת הפתיחה, "זה ייקח בדיוק חמש דקות ואת בחוץ". צריך להביא מגבת, מסרק ומברשת שיניים. היות שהיא לא נוהגת להסתרק, רק פעם בחצי שנה בערך אצל איתי הספר, היא עברה היום בסופר פארם והשקיעה עשרה שקלים במסרק מובחר. ממש לא בא לה להגיע למקווה ולגלות שהקשרים שהיא כל כך אוהבת מהווים בעיה.
זהו, בינתיים.
*למי שפספס את הפרקים הקודמים ולא הלך ללינק - השם נשמע לכם מוכר כי ככה קראו ליב"ז בטלנובלה (ע"ר).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
