הקואופרטיב

הקורא הנאמן* התלונן על הפוסט הקודם. כשהיא התקשרה הביתה לשאול מה שלומו, הוא שאל איך היה בחופשה, אבל הבהיר שהיה מעדיף לקרוא על זה בבלוג. "נכנסתי כדי לקרוא על הצימר, וקיבלתי רשימת מתים," התלונן. "מה יהיה אתכם?" אז הנה רשמינו מירח הדבש הזריז:

לאחר קשיים ותלאות הצלחנו להזמין שני לילות לצימר הזה. מתת הוא יישוב בגליל העליון (או המערבי, אף פעם לא הבנו איפה מתחיל האחד ונגמר השני) שיושב על הר בתוך חורש אלונים. הנתונים האלה הופכים את המקום לקסום במיוחד. כשנכנסים בשער ונוסעים בכביש, לא רואים כמעט אף בית. הם כולם מסתתרים במורד ההר בין העצים. את הצימרים שלהם בנו תושבי המקום בתוך החורש, מה שהופך אותם לנסתרים עוד יותר מהבתים, אבל עדיין משאיר מקום נרחב לנוף. יתרון נוסף של הישוב (פרט לעובדה שאריאל זילבר גר שם, בעצם אולי זה לא יתרון) הוא העובדה שבעלי הצימרים החליטו על תקרת מחירים נוחה (600 שקל ללילה), ורובם יורדים ממנה, בעיקר באמצ"ש. אנחנו שילמנו 800 שקל לשני לילות. אם אתם מתמצאים קצת במחירים אתם יודעים שזה ממש זול.

הצימר שלנו היה בנוי אבן, שינוי מרענן אחרי כל בקתות העץ שהיינו בהן. בחוץ יש בריכת דגים, הג'קוזי נמצא בחלק של חדר השינה ויש לו חלון גדול שפונה לנוף. תמונות תראו באתר, שלנו לא יותר מרשימות. לקחנו איתנו את מצלמת הוידיאו שקיבלנו לחתונה מההורים שלו, אבל עקב בעיות טכניות טרם העברנו את החומרים למחשב. בהמשך - "קורעים את הצפון" - סרט ירח הדבש האקסצנטרי ביותר שתוכלו לראות ברשת.

את הזמן העברנו באכילה, ברביצה, בקריאה (מחסום הקריאה שלה נשבר בעזרת קסטל-בלום המאממת) וקצת בהליכה בטבע ובסמטאות הערים. כרגיל בצפון, המנעד הקולינרי נע בין סמבוסק בחורפיש לקפה בג'עוני. ניסיון נוסף למצוא מסעדה ראויה אכזב שוב. הלכנו לאלומה בתרשיחא, ממש לא מומלץ. המסקנה - כמו בטיולים בחו"ל, עדיף להתמקד באוכל המקומי ולא להאמין למקומות שמצהירים על עצמם כ"ביסטרו", "גורמה", "צרפתי" וכו'.

ביום השני, כדי לא להרגיש בורגנים לגמרי, החלטנו ללכת לטייל. הגענו לדרך שאמורה להוביל לנחל עמוד.

בדרך קטפנו פטל                                     וגם ראינו חיה מוזרה - דבורת במבוס**

לנחל עמוד לא הגענו.

ביום השלישי נסענו לצפת. שם חיפשנו את העיר העתיקה עם כל הגלריות, אבל מצאנו רק סמטאות מלוכלכות ודלתות סגורות. מערכת העיכול שלו לא אפשרה לנו להישאר (היה לו קקי). נסענו לראש פינה, טיילנו בשחזור עיר הראשונים (טיול שנתי, אנחנו יודעים), ישבנו בג'עוני, וחשבנו על זה שרק לא מזמן התהלכו כאן ליאור שליין וחבריו. ממש בראסרי. סוף סוף הרגשנו בבית.

* אבא שלה.

** תודה לפועה שמוסיפה שמדובר בדבורה טובה במיוחד לחקלאות שמאביקה יותר מדבורה רגילה ולא עוקצת. מותק.