הקואופרטיב

כוס בירה קרה, שוט של בוש, וודקה סאוור ושייקספיר. ככה חגגנו אתמול את השנתיים.

הערב התחיל בעיכוב של שעתיים. לא ידענו מה עושים ולאן ללכת, וזה הרגיש ממש כמו דחייה של טיסה בשדה התעופה, "בשל עננות מתגברת". 

בינתיים, הוא צפה בסרט צרפתי רווי ציניות אקזיסטנציאליסטית, והיא היתה שקועה בדיאלוג פנימי עם עצמה - שהתאים יותר לז'אנר הרוסי - פייר, הוא קצת נבהל. היא החליפה ערוץ וניסתה לשכנע אותו ללכת, אבל הוא כבר לא רצה. לבסוף הוא השתכנע והלך להתלבש, אבל אז היא לא רצתה. הוא ניסה שוב והיא הסכימה.

הלכנו לשיילוק, לא בגלל שאנו חובבי הלוואות, זה פשוט בר שכונתי ליד הבית. חשבנו בהתחלה ללכת ללגום בבר בו ישבנו לראשונה, אבל במעלה רחוב גזר הבנו, שנוסטלגיה זה לא הקטע שלנו. נכנסנו לפאב, והתישבנו על הבר. מימין ומשמאל ראינו אנשים מאושרים אז החלטנו להמר על זה, אולי גם לנו זה יקרה. לאחר שסבאנו (גם מאושר), יצאנו משם. במורד רחוב גזר, הוא נתן לה יד והיא כמתוך הרגל, הניחה את האגודל מעל כף היד. הירח זרח מעלינו גם בשדרות בן גוריון, הרחובות היו שקטים ורק סירנה שזעקה הזכירה לנו שבני סלע עדיין מסתובב חופשי.