פעם כשהיא חשקה בנעליים חדשות, היא היתה קופצת לשופרא. שם היה אפשר תמיד למצוא משהו מגניב של fly או של irregular choise, והכי כיף - עולים כמה מדרגות ושם נמצאות המציאות - שאריות מעונות קודמות שאם אתם בעלי מזל תמצאו משהו במידה שלכם. אבל מהחורף שעבר ההיצע ממש לא מרשים. לא שם ולא בשום מקום אחר. מקניינית נעליים כפייתית היא הפכה למחפשת נעליים נואשת. חמישה זוגות לעונה הפכו לזוג לעונה. קשה. מאוד.
אבל הנה אתמול, בדרכנו לחפש משהו ללבוש לחתונות הקרובות, נכנסנו לשופרא, לתת עוד צ'אנס. ממש לפני שהחלטנו לנטוש, תפסו את עינה זוג נעליים שוות במיוחד. "הן הגיעו אתמול", מיהרה המוכרת להעיר. ההנחה של עשרים אחוז גרמה לה למדוד. המחיר - שש מאות ומשהו שקלים אחרי ההנחה - לא מנעו ממנה להתלבט בין מידה 36 ל-37. כי כרגיל, 36 יושבות בול, אבל לוחץ ברוחב, ו-37 טיפה גדול אבל לא מסַכנות בחוסר נוחות מתמשכת. בסוף נבחרו ה-36. קצת סבל בשביל שהנעליים ישבו בול. האכזבה - אין בצבע שחור בחנות, צריך להזמין מחנות אחרת. לא, אי אפשר ללכת לקחת בעצמנו. זה נוגד את מדיניות הרשת. השארנו מקדמה וביקשנו לעשות את ההעברה כמה שיותר מהר.
והנה, היום בבוקר, בשעה שהיא עסוקה בסחיטת מיץ תפוזים, טלפון. הנעליים הגיעו, והפתעה - המחיר שלהן ירד אתמול בערב. האם זה סימן לשינוי במצב הנעליים?
תמונות ופרטים בהמשך.
ובינתיים, קפטן ג'ק מסבירה למה אסור לזרוק שום דבר. והמלצה שלנו - הביאו את כל הדברים שלא בא לכם עליהם לשתיים. הן יקחו מה שהן רוצות וייתנו לכם זיכוי, ואת השאר יתרמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
