הקואופרטיב

כל שנה אותה שאלה מפגרת. בגילנו, כך חשבנו, לא נטריד את עצמנו בשאלות כאלה. שלא לדבר על מצבנו הזוגי, שלא ממש דורש מאיתנו לחפש ריגושים במסיבות צפופות, מעושנות ושתויות. מה גם שהשנה נדמה כאילו אין ממש עניין מיוחד באירוע הגויי הזה. אם לא היינו קוראים עיתונים בסופשבוע (טוב, לא עיתונים, הארץ), לא היינו מרגישים שהולכת להתחלף כאן שנה.

אבל בכל זאת, השאלה עלתה בקרב החברים, אלא ששום תשובה לא נשמעה. שום תשובה, אפילו לא תשובה גרועה. כי מה כבר יש לעשות? המקומות המוכרים ממש לא באים בחשבון, על מסיבות פרטיות לא שמענו, וחוץ מזה יום ראשון זה ממש לא יום מוצלח לחגיגות. בעיקר לאור העובדה שהוא עובד באותו יום עד שעות הערב המאורחות ולמחרת מוקדם מאוד בבוקר.

לפני שנתיים התרחש הסיבלסטר הראשון שלנו יחד. הכרנו בערך חודש ולא ממש חשבנו להעביר את החגיגות האלה במשותף. היא נשארה בבית עם כמה חברים (טוב, שלוש-ארבע חברות) והוא הלך לשתי מסיבות, אחת של העבודה ואחת של חברים. באחת אחר חצות הוא הופיע ובזה נגמרו החגיגות. למחרת נסענו להורים שלה (כלומר, הוא היה אמור לנסוע לחבר בבאר שבע ולהוריד אותה בדרך, אבל בסוף נשאר).

לפני שנה כבר יכולנו להרשות לעצמנו לחלום על איזה החלפת שנה משותפת וחגיגית. בדיוק באותה תקופה התחלנו לכתוב מדור לילה כלשהו (שמאז כבר סולקנו ממנו אבל בזכותו נפתח הבלוג הזה) וקיבלנו הזמנות חינמיות לכל המסיבות בעיר. התחלנו את הערב אצל החברה ברטה, בשכונת פלורנטין המהוללת, ומשם יצאנו לסיבוב שכלל את הג'ה פן ז"ל, את הזמיר, את הברקפסט ואולי עוד איזה מקום שפרח מזיכרוננו. בחצות זללנו שווארמה בפינת שינקין-אלנבי-קינג ג'ורג'.

והשנה? כלום. נראה שאת המעבר של 2007-2006 נעביר על הספה בסלון.