הקואופרטיב

מתברר שצונאמי של קואופרציות שוטף את הארץ והעולם. טוב, אולי לא צונאמי, אבל גל קטן מתגלגל מזה זמן.

הנה כתבה שהתפרסמה לא מזמן ב-Ynet:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3236212,00.html#n

וביום שישי בעסקים של מעריב התפרסמה כתבה נוספת על קואופרטיבים שונים, שם משום מה הכניסו גם את קולקטיב 6940, שממש לא הוקם לאותן מטרות.

מכירים עוד משהו כזה? מאורגנים בעצמכם כקואופרטיב? תנו לנו לדעת.

ומחר - 1 במאי - נשתדל להביא פוסט חגיגי במיוחד.

בשבוע הבא, יום שני (שבמרה הוא גם ערב יום הזיכרון), יציין העולם הקומוניסטי כולו את ה-1 במאי, הלוא הוא חג הפועלים.

להלן כמה הזמנות לאירועים שייערכו ברחבי העיר:

משמרות ה-1 במאי באוניברסיטאות

יחי האחד במאי יום הסולידריות הבינלאומית של מעמד העובדים

הלאה הכיבוש ופשעיו | די למדיניות המעשירה את העשירים ומרוששת את העובדים | די למדיניות ההפרטה והפגיעה בשכבות המוחלשות | הלאה הגזענות והגזענים | לא להפרטת החינוך וההשכלה הגבוהה | לא לחברות כוח אדם והעסקת עובדי קבלן באוניברסיטאות, במכללות ובכל המגזרים. | למען חינוך חינם, הנגיש לכולם , מהגן ועד לאוניברסיטה | למען קידום זכויות הסטודנטיות ואקדמיה שוויונית | למען ביטול תנאי הקבלה הגזעניים המונעים קבלת סטודנטים ערבים לאוניברסיטאות

הדרך להשגת יעדים אלו היא במאבק עממי של סטודנטים ועובדים – זה לקח מאבק ארגוני הסטודנטים והאיגודים המקצועיים בצרפת

בואו להפגין ולהיאבק ביחד

יום ראשון, ה-30 באפריל, בשעה 12:00

באוניברסיטאות ברחבי הארץ

אוניברסיטת חיפה , האוניברסיטה העברית בירושלים , אוניברסיטת תל-אביב , אוניברסיטת באר שבע (בשעה 11:00)

למען שלום, שוויון, דמוקרטיה וסוציאליזם

הסטודנטים של החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש) והמפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) באוניברסיטאות ובמכללות

 * לפרטים נוספים:

אתר חד"ש - www.hadash.org.il , אתר מק"י - www.maki.org.il

ירושלים - נאיף חליל – 052 -4308040 , חיפה – אורי וולטמן – 052-8330046, סאהר דעים – 050- 8374841 , באר שבע – איהאב ג'בארין  050 - 8980082, תל-אביב – תגריד כרים – 054 -3047567, יואב גולדרינג – 052-356643 1

 %%%%%%%%%%%%%% 

אירועים לציון האחד במאי 2006

לסולידריות המעמדית של העובדים, לאחווה יהודית-ערבית, לשוויון האישה וזכויות האדם, לחירות ולסוציליזם

הפגנה ארצית לציון האחד במאי

שבת 29/4  בשעה 10:30 בנצרת

מק"י וחד"ש מזמינות להפגנה הארצית לציון יום הסולידריות הבינלאומית של העובדים. ההפגנה תתקיים בשבת הקרובה, 29 באפריל, בשעה 10:30 בנצרת. הסעה מתל-אביב והמרכז: דרך נמיר פינת ארלוזורוב בשעה 9:15. כמו כן, יהיו הסעות ממקומות נוספים. לפרטים נוספים: 03-6293944

תהלוכה של ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי והשומר הצעיר לציון האחד במאי בתל אביב

יום א'  30/4 התהלוכה תצא בשעה 13:30 מהגדה השמאלית, אחד העם 70 , לבית הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בו יערך טקס הנפת הדגל האדום.

משמרת וחלוקת חומר לכבוד ה-1 במאי ע"י חד"ש ת"א

יום ב' 1/5 בשעה 10:00 ליד רכבת מרכז בתל אביב דרך נמיר פינת ארלוזורוב

ערב עיון בתל אביב לציון ה-1 במאי

יום א' 7/5 בשעה 19:30, אחד העם 70, תל אביב

מחוז ת"א-יפו של מק"י מזמין לערב עיון לציון יום הסולידריות הבינלאומית של העובדים במועדון "הגדה השמאלית". בערב העיון ינתנו הרצאות מאת מזכ"ל מק"י, עיסאם מחול; ומאת חבר הנהגת ההסתדרות, אפרים דוידי בנושאים: "התפיסה המעמדית של מק"י ומאבקי העובדים בעולם".

הכניסה ללא תשלום. לפרטים: 03-6293944, ובאתר www.maki.org.il  

ברוכים הבאים לחגיגות ה-300 לבלוג הקואופרטיב

מדובר בתערוכתה של מיכל ארז הנה ההזמנה: 

היא נפתחה אתמול, ותציג עד ה-20.5 אצל מיכל בבית, שהפך לגלריה מוצלחת במיוחד, עד כדי כך שכבר פנו אליה בנוגע לאפשרות לשכירת המקום לתערוכות אחרות. היא חושבת על זה.

קצת קשה לנו להיות אוביקטיבים, אבל הציורים של מיכל מרהיבים. היינו אומרים אפילו כיפים. המון צבעים ואופטימיות. מומלץ בחום להגיע לבקר.

שעות פתיחה: חמישי 20:00-17:00

                  שישי ושבת 16:00-11:00

כתובת: הרצל 99, פינת סלמה, קומה 2 דירה 8

טלפון: 052-3990979

אנחנו אגב נהיה שם כנראה מחר במסגרת תורנות החברים שהתנדבו להיות בגלריה בזמן שמיכל לא תהיה שם בעצמה. בעצם אולי היא תהיה שם, אבל גם אנחנו. תבואו.

רגע לפני שהערב נכנס להילוך גבוה, הלכנו לתת כבוד לחברה שלנו ברז. היא הרימה תערוכה למופת בדירתה שברחוב הרצל. אנשים לא מוכרים כבר נראו במבואה של הבית, היא מצדה נצמדה לקיר הימני הוא לשמאלי וכך הם נכנסו כשחתיכות קיר נמרחות על הבגדים, העיקר לא להתקל באף אורח. הם ערכו סיבוב ראשון התאהבו ואז הלכו לשתות משהו. בין הרהור אחד למשנהו היא הסבה את תשומת ליבו שנוספו כמה קירות בסלון והוא הנהן בהפתעה גמורה. אחרי ששתו והלכו לעוד סיבוב הגיעו עוד אנשים הפעם גם מוכרים. הדירה שבימים כתיקונם מאכלסת את ברז וחבריה הפכה לגלריה מדוברת ומאוד אופנתית. הכיבוד נע בין ארק למקלונים בתיבול ירדני מקורי, וחוצמזה עוד תופינים כמקובל. המבואה משכה עוד ועוד מבקרים ומשום מה האור בחדר המדרגות לא כבה, כמוהו אורה של המארחת שפזרה תשומת לב מדודה כמתבקש לכל באי הגלריה. שמענו מחירים, פה ושם הצעות וברורים על פי מיטב המסורת ובין בין לבין עוד נשיקות עוד חיבוקים והמון פטפוטים מלאו את החלל.

הוא: שווה אהה

היא: כן זו התערוכה הראשונה מאז בצאלאל

הוא: אני שמח בשבילה

היא: גם אני

הוא: טוב יאללה בואי נלך

היא: יאללה

הם הלכו לפיצריה עם איתי ואחרי זה לאכול גלידה, בדרך חזרה הוא רצה להרכיב אותה על הרמה אבל היא התבכיינה שזה כואב לה והברקסים נתקעים לה בחצאית, אז הוא נסע לידה ממש לאט.

היא: אין לנו כלום בבית.

הוא: יש לנו מדור להגיש היום.

היא: אבל אתמול אח שלי היה פה ולא יכולתי להציע לו כלום לאכול.

הוא: יש ביצים.

היא: טוב. אני מזמינה מהנטסל. אתה זוכר את השם משתמש שלי?

הוא: לא.

היא: טוב אני אתקשר אליהם.

לאחר שעתיים, הוא יצא לאיזה שיעור, היא עשתה הזמנה בנטסל ונשארה לעבוד בבית.

הוא (בטלפון): השיעור שלי רק עוד שעה. התבלבתי.

היא: מה חדש?!

הוא: טוב. את רוצה שאני אביא משהו בדרך חזרה?

היא: אז בוא נלך כבר לסופר.

הוא: רגע. אני מחפש כיתה פנויה.

היא: אז לבטל את ההזמנה?

הוא: לא יודע. 

היא: מה לא יודע?

הוא: מה?

היא: נלך לסופר או לא?

הוא: איך שבא לך.

היא: מה בא לך?

היא: אוף. תחליט כבר. לי זה לא משנה.

הוא: טוב. אני אתקשר אלייך כשאני אצא מהשיעור.

היא: תביא סרט. 

הוא הלך להחליף את המכנסיים שקיבל לחג. מכל המותגים דווקא קסטרו. הוא הלך ללא פתק זיכוי אבל אמא שלו ציידה אותו במידע ששווה זהב "תגיד אבירם מקניון אובנת, הם כבר יבינו". את השקית הוא פקד עליה להחזיק כי ממש אין לו את הנרב להתמודד עם מבטים שונאים מצד שוחרי החיות ושאר שונאי קסטרו באשר הם.

בחנות הוא הסכים לקנות כל דבר, העיקר שהשם קסטרו לא יתנוסס עליו. לאחר חיפוש ממושך הוא החליט כי 199 השקלים ילכו על גרביים בגלל שתחתוני הבוקסר היו "שואה של ממש" וטנגה לא היה בדיוק הקטע שלו. רגע לפני הקנייה היא מצאה לו חולצה מפוספסת על טוהרת גווני החום. הוא נראה מבסוט ועשרות זוגות הגרביים הצטמצמו לכדי זוג אחד וחולצה שאותה ביקש ללבוש כדי להימנע מלקבל עוד שקית פלצות.

הדרך הביתה היתה מלאת ויכוחים בנושא המצאת השפה העברית. אחרי שהוא הביע את דעותיו על "החבצלת", על "הלבנון" ועל אליעזר בן יהודה ושות', היא ביטלה אותו במילה אחת ואמרה שהשפה העברית היא דלה ביחס לכל שפה אחרת. כנימוק החלה לסקור את המצאת השפות מהלטינית ואילך. הוויכוח קיבל מעט צבע רק באזור בן גוריון, שם הוא החליט ששפה יכולה להיות כל מה שרוצים אפילו מלים בלועזית. האוזניים שלה נעמדו יחד עם רגליה האחוריות והיא דרשה ממנו לחזור בו. הרי לא יתכן שעִברות זה חלק מהשפה. הקרב הוסלם בתחילת רחוב גוש חלב, דרך קיצור מדיזנגוף, היא טענה שלא ייתכן והוא טען שייתכן, העיקר שמבינים.

לקראת הערב הוא החליט ללכת לראות את טקס יום השואה בכיכר רבין. הוא כבר הכין סנדוויץ' עם קוטג' וזיתים ועטף אותו בנייר כסף, בכל זאת מדובר ביום השואה. היא, אחרי שהזהירה אותו לא לאכול את הסנדוויץ' בבית, כי לא יהיה לו לטקס, החליטה להצטרף והביאה איתה תפוז קלוף שיהיה מה לנשנש בין היזכור לשמות הנרצחים. כשהם הגיעו הכל דמם. הכיכר עמדה ריקה מאדם ורק הדגל של עלם התנוסס על חצי התורן כאילו באווירת הערב - על הכל הוא חושב הרני רהב הזה!

היא הלכה היום לשגרירות גרמניה. מקום מצוין לבלות בו את ערב יום השואה. לחכות בתור שעתיים וחצי בשביל שהנאצים האלה יחדשו לה את הדרכון הגרמני שהיא לא השתמשה בו אפילו פעם אחת. והם לא שמים חותמת לההארכה. צריך להוציא דרכון חדש. תהליך של חודשיים ימים.

התור השתרך, כשכל אחד מהממתינים עומד אל מול הפקידה, כשביניהם חוצצת זכוכית משוריינת, עשרים דקות בממוצע. מה הם כבר רוצים לדעת? מה יש כל כך הרבה לדבר? מגישים טופס ותמונות, חותמים ומשלמים 419 שקלים (72 יורו לפי התעריף של אותו יום). זהו.

הדרישות הנוקשות מתייחסות בין השאר לתמונות שצריך להביא:

פורמט

1.     האם גודל התמונה (ללא מסגרת) 45 x 35 מ"מ?

2.     האם אורך הפנים מקו צמיחת השיער עד הסנטר בין 32-36 מ"מ?

החזקת הראש והבעת הפנים

3.     האם הראש ישר (לא מורכן, לא מסובב ולא בהטייה?)

4.     האם האף בקו האמצע המסומן?

5.     האם התמונה היא מהחזית?

6.     האם הבעת הפנים היא נייטרלית?

7.     האם הפה סגור?

עיניים וכיוון המבט

8.     האם העיניים בתוך התחום המודגש בגובה אחיד?

9.     האם העיניים פקוחות ורואים אותן בבירור?

חדות וקונטרסט

10. האם התמונה חדה ובעלת קונטרסט ביחס לרקע?

תאורה

11. האם התאורה אחידה ללא צללים?

רקע

12. האם הרקע בצבע אחיד?

איכות התמונה

13. האם צבעי העור טבעיים?

14. האם התמונה נקייה ללא כתמים וקימוטים?

מרכיבי משקפיים

15. האם אפשר להבחין בעיניים והן אינן מכוסות?

לתשומת לבך

באם ענית על כל השאלו ב"כן" אזי התמונות מתאימות.

הערה:אצל תינוקות וילדים קטנים מותר מפעת הגיל לחרוג מנקודות 3/4/6/7/8/9 

את זה העתקנו מהאתר של שגרירות גרמניה. הם ממליצים שם ללכת לשלושה פוטוים באזור, המתמחים בהכנת תמונות לפי הדרישות. 

כדי להצדיק את הרשימה, היו כמה שחיכו בתור, הגיעו לפקידה אבל לא עברו סלקציה ונשלחו להצטלם שוב, על אף שהם הצטלמו במקומות הנכונים ולפי הדרישות. הסיבות היו רבות ומגוונות.

קוראינו הנאמנים - שמחים לבשר שהבלוג היקר שלנו עבר את קו מאתיים הכניסות והכול בזכותכם!

המשיכו לקרוא - ותתחילו להגיב, כי אנחנו מתייבשים פה לבד בחושך...

הוא הלך לראות את הפועל ירושלים נגד מכבי תל אביב (כדורסל, ברור שכדורסל). היא רצתה לבוא איתו אבל ברגע האחרון החליטה שאין לה כוח, הוא עלה העל הטוסטוס ונסע ל"יד ושם", כך מכנה את היכל נוקיה חבר שלו הג'ינג'י שבין היתר טוען לשייכות לצד האדום של העיר.

רגע לפני שהוא יצא מהבית היא כבר נמרחה על הספה והתכווצה בתנוחה המוכרת תוך שהיא מנסה להפנט את האנטנה החיצונית כדי לקלוט ערוץ 1 או 2. הוא סגר את הדלת מאחוריו ונסע לאיצטדיון.

הוא (בטלפון): וואוו את לא מאמינה כמה צהובים יש כאן. אני לא יודע איפה לשבת.

היא: טוב תמצא משהו פנוי.

הוא: כן, כן מלא פה עד אפס מקום אני לא מבין מה יש להם לחפש במשחק השלמה. זה ברור שמכבי ינצחו.

היא: כן אני מבינה

הוא (פונה לסדרן): אתה יודע אם המקומות שמורים?

היא: טוב, באבי, תדבר איתי כשתמצא מקום. 

הוא (לעצמו): אולי היא תשתף איתי פעולה קצת. זה די מלחיץ פה עם כל הקהל הגדול והעוין הזה, אבל היא בטח לא מבינה מה עובר עלי. כל מה שהיא רוצה זה להמרח על הספה ולהעלות בועות וירטואליות על חופשות ארוכות בערים גדולות בעולם.

היא: באבי נו...

הוא: נראה לי שמצאתי מקום.

היא: אני שמחה.

הוא: טוב. אני אדבר איתך במחצית.

היא: יאללה ביי

הוא (מעקם פה): ביי

בחלוף מחצית, לאחר שהוא קילל עודד, צווח והכל תוך סיכון גבוה במיוחד, היות וכל הסביבה הקרובה שלו נהמה בכל פעם שהכדור נפל בסל היריבה נהמות שנשמעו כמו אלי קרב חדורות במיוחד, פילס דרכו כדי להשתין יחד עם כל היציע של שער 4. המשתנה חולקה לחשופות ולתאים. בהחלטה שערכה כמו נצח הוא בחר לבסוף את התא, ולו רק בגלל שאין לו שום כישורים או יכולות להשתין בפרהסיה. זה עושה לו כיווצים וכל סיכוי לריקון השלפוחית לא היה עולה טוב. היא שוב על הקו. הפעם הוא מספר לה על המחצית ועל כך שאם ההפרש יישמר הוא פשוט הולך, כי אין לו שום סיבה לראות את מכבי שוב מנצחת.

היא: מה, אתה כבר חוזר?

הוא: לא, למה את שואלת?

היא: סתם.

הוא: מה את עושה.

היא: בבית, עובדת.

הוא: טוב, אני די חושש שאולי אני לא אחזור הלילה, אם אתה מבינה למה אני מתכוון.

היא: טוב באבי, אתה מפריע לי.

הוא: אבל...

היא: מה?

הוא: טוב, אני פשוט אפסיק לעודד.

היא: טוב.

הוא: נדבר אחרי זה...

חמש דקות לקראת סוף המשחק הוא יצא מההיכל מהסיבות הידועות. כשהוא נכנס לדירה היא חיבקה אותו - "דאגתי לך". הוא מרח חיוך גדול מאחורי הכתף שלה מנסה לשמור על פאסון גבוה ואמר "זה בסדר, אני כאן".