הקואופרטיב

אם היו מזמינים אתכם לחתונה שבוע לפני המועד המתכונן הייתם הולכים? אפילו אם כל החברים דיברו על כך חודש מראש ורק אתם קבלתם הזמנה רגע לפני החופה?

ודבר נוסף, מה הכי חשוב בחתונות

א. החופה?

ב. האוכל והאלכוהול?

ג. הנוכחות והמזל טוב?

ד. ההתמנגלות

ה. כל התשובות נכונות

ו. מי בכלל הולך לחתונות

אז זהו אנחנו כבר בחרנו!                                            

כעשרה ימים מאז אותו תיקון חוק מערער ומקומם, ממשיך השופט חישין במסורת הרוע וגסות הרוח. שופט העליון, בדימוס יש לציין, שמונה בעבר כדי לקדם את השלום ולהביא עתיד טוב יותר גם אחרי מותו, בחר הפעם לפצוח בהאשמות נגד הקולגה לשעבר מר אהרן ברק ועוד דרך עיני הציבור שלא משורת הדין. נראה שהאיש לא ממש מבין מהי כוחה של מילה ומה הדין בגין גינוי בפומבי של נשיא בית המשפט העליון. רגע לפני שהוא עזב את מערכת המשפט עוד הספיק לתקוע יתד נוסף במפת הגזענות, אלא שהוא לא הסתפק בכך והמשיך להבריק גם מבחוץ. ברק, כמתבקש, לא איבד עשתנותיו ולא טבע את הזקן - שלא יכול היה להשתלט על הסוגרים שלו - על הוצאת דיבה, וניקה בסלחנות את מה שהילד פלט.

זו לא שערורייה????? מה יהיה אחרי שחוש הצדק היחידי בישראל יעזוב את העליון????, מי יהיה שם כדי לשמור על שפיות???? ב-96 כולם רצו לעזוב את הארץ אחרי שביבי עלה לשלטון... מה יהיה הצעד הבא? בנוסף לכל הצרות, לא נראה שאהרן ברק יבחר להשתלב אחרי כהונתו כנשיא העליון בביצה הפוליטית. מה חבל...

את היצור המתוק הזה מצאו אילנה וקרולין בתוך ארגז בפתח הבניין שבו הן גרות. בירור קצר אצל הווטרינרית הבהיר שמדובר בחתולה (כנראה, עוד לא בטוח) בת יום אחד. היא עדיין הייתה עם שאריות השליה וחבל הטבור. אמא שלה כנראה נטשה אותה, מישהו מצא אותה, והחליט להיות רק קצת בנאדם טוב, ולקוות שאחרים יהיו טובים ממנו.

עכשיו היא כבר בת חמישה ימים, מתגוררת אצל קרולין ואילנה, שמקפידות, יחד עם השכנים נעמה ודודיק, לתת לה אוכל כל שעתיים, לעזור לה לעשות את צרכיה, ולשמש עד כמה שאפשר כתחליף אם. יש להן בבית עוד חתולה (ספגטי) וחתול (רפי), אבל בנתיים הם לא מראים סימנים לחיוב או לשלילה. פשוט התעלמות מוחלטת.

קשה כמובן לדעת אם היא תחזיק מעמד, אבל כולנו מחזיקים אצבעות ומבטיחים לעדכן.

קבלו עוד כמה תיעודים:

זה אמנם כבר קרה לפני די הרבה זמן, אבל בכל זאת כדאי שתשמעו.

לפני זמן מה היא הלכה לראות את הסרט "קרוב לבית" כי הוטל עליה לראיין את אחת הבמאיות. הסרט נחמד, אפילו טוב, הריאיון היה סבבה, אבל לא זה עניין. מופיעה שם מישהי בתפקיד אחת המפקדות שהייתה מוכרת לה בטירוף. היא לא הצליחה להבין מאיפה. אתם בטח מכירים את זה שאתם רואים מישהו, בעיקר בסרטים או בטלוויזיה, ויודעים שכבר ראיתם אותו ולא מצליחים להיזכר איפה. ישר מנסים לחשוב על סרטים אחרים או על תוכניות בטלוויזיה. היא ניסתה להיזכר, ושאלה את ברטה שבאה איתה לסרט, ואחר כך גם שאלה את הבמאית איפה הבחורה הזאת שיחקה, והבמאית אמרה שהיא בכלל רקדנית. וזהו, העניין נשכח.

לאחר זמן הלך הקואופרטיב בהרכב מלא לסרט "שנת אפס". נסענו עד הסינמה סיטי בשביל זה. הסרט היה מעולה. יותר משעתיים של סרט ישראלי שלא נמאס לרגע. אבל זה לא העניין, העניין הוא שהשחקנית הזאת הופיעה גם שם. איזה תפקיד משני יחסית, אבל בכל זאת תפקיד. אף אחד מהחברים לא הצליח להבין מאיפה היא מוכרת.

אחרי כמה ימים ראינו במקרה איזה סרט מטופש בטלוויזיה, מהסרטים האלה שמקרינים בלילה, והנה היא גם שם, הפעם בתפקיד קטן של שוטרת. ולא הצלחנו להבין מאיפה היא מוכרת. ידענו שכבר ראינו אותה. בטוח.

ואז נפל האסימון - היא ממלצרת בגוז ולוז. ואפילו שאלנו אותה פעם לשמה, והיא ענתה אילנית, ומאז בכל פעם שבאנו שם היא הייתה המלצרית שלנו וכבר ממש הרגשנו חברים.

אז זהו, לא משום סרט, גם לא מהטלוויזיה, פשוט מכאן, מהעיר.

זאת תמונה מהסרט. אילנית היא זאת שעומדת מאחור, ממש לפני הדלת לייד התמרור אין כניסה (לא מצאנו משהו יותר טוב)