הקואופרטיב

טוב, אז זה שהקרוקס האלה יצאו כבר מכל החורים (פחחח) זה ברור. בזמן האחרון יש גם כמה שמוכנות להגיד* את זה בקול רם. עוד בחורף אמא שלו קנתה לו קרוקס. סגורות, אלה בלי החורים (שאגב עולות יותר, שזה ממש מגוחך. כאילו משלמים תוספת על החומר שממלא את החורים? זה לא אמור להיות הפוך, משלמים יותר כדי שיעשו חורים? במחשבה שנייה לא צריך להיות הבדל, כי הרי מדובר בנעליים שמיוצרות ביציקה. שתי תבניות שונות, אנחנו מניחים, יוצרות שני דגמים שונים), ובצבע כחול כהה, שעם ג'ינס ממש לא בולטות. בחורף הוא מעדיף כפכפי אצבע.

היא, לעומת זאת, סירבה להיגרר. הם פשוט כל כך מכוערות, וכמי שכונתה בפי אביה אימלדה מרקוס, היא מסרבת לטחוב את רגליה לתוך האמבטיות הצבעוניות האלה. נוחות מעולם לא היתה שיקול בקניית נעליים. כמה שפשופים במורד הקרסוליים או בצידי האצבעות מעולם לא הרתיעו אותה. ואז היא מצאה את אלה:

לא להאמין (טוב, אולי כן), אבל הן מזארה והן עלו 130 שקל בסייל של הקיץ. בקומונה התעורר ויכוח אם להכתיר אותן כעיראקיות או כגרוזיניות. היא אוהבת אותן בכל מקרה והן משתלבות נפלא עם הלק האדום בציפורני הרגליים. אה - והן גם נוחות ממש כמו שהן נראות.

עדכון: מתברר שבישרא יש טבעת לשונאי קרוקס. טוב זה באמת מוגזם.

* הנה עוד אחת (ותודה לתום). אם נמצא עוד כאלה, נוסיף אותם פה. אתם מוזמנים לעזור.

הוא כמובן רצה לדעת איך זה עובד. אז הוא נכנס הקליד וזה מה שיצא.

לפי איך שהדברים נראים עכשיו, בקרוב נצטרך למצוא לנו נשיא חדש. המועמדים הפוטנציאלים די בנאלים, ובגלל שאנחנו תמיד בעד לרענן את השורות, ואם אפשר גם להכניס רוח חדשה שאינה פוליטית וגם לא גברית, יש לנו רעיון 339!ת (כן, למדנו את שפת ה9ק3!ת, לא קל כל העניין הזה). מודים שרפי רשף העלה את הרעיון בתוכניתו הבוקר בגלי צה"ל, אבל החלטנו לקדם: למה שלא נמנה את J*Jת כנשיאת המדינה הבאה? היא אישה, היא לא באה מהפוליטיקה ובעצם לא כל כך ברור מה דעותיה. היא תכניס רוח רעננה למשכן ותביא איתה את *!דה הה!07 כאשת הנשיא, שזה כבר הצלחה. חוץ מזה היא N%N* והיא בטוח לא תטריד אף אחד מינית ולא תבצע מעשים מגונים משום סוג שהוא. אולי רק תשתולל כמו חיה פצועה ותקיא את כל מה שהיא בלעה, אבל כשהוא יבוא היא תירגע.

אם להתחשב במועמדת העיקרית כרגע, ובמועמדת השנייה, ברור שJ*Jה עדיפה. גם יותר יפה, גם פחות מורתית, גם לא מעיפה אף אחד וגם לא מנהלת רומנים עם זקנים.

אז הרשו לנו לפתוח בקמפיין - נינט למשכן!

זה הזמן לשלוף את ההאשמות. אנחנו בטוחים שמעריב חיכו עם החשיפה הזאת עד שתיגמר המלחמה כדי שלא יגידו שהם פוגעים ברוח הקרב. הם באמת חושבים שזה מה שצריך להטריד את המדינה עכשיו? העובדה שחלוץ מצא שתי דקות לדבר עם יועץ ההשקעות שלו ולהגיד לו "תמכור תמכור", כמו שבטח עשו אלפים כמוהו בדיוק באותו זמן, היא ממש לא המחדל הגדול ביותר שהיה פה בחודש האחרון. אנחנו יכולים לחשוב על עוד כמה שעליהם צריכים כל מיני אנשים לתת את הדין.

לנו זה נראה כמו דרך מצוינת להסב את תשומת הלב מהדברים החשובים באמת, כמו הדבר הזה שנגמר אתמול בצורה שממש לא מוסיפה לדעתנו על מי שאמורים לנהל את המדינה הזאת.

אנחנו דרך אגב חשבנו, בדיוק בזמן שחלוץ מכר, דווקא לקנות, אם היה לנו כסף להשקיע. יועץ ההשקעות שלנו, אם היה לנו אחד כזה, בטח היה אומר לנו לחכות כי המניות ירדו עוד יותר.

ועוד משהו - אם הבנו נכון, בסופו של דבר הבורסה לא ממש הגיבה קשה למלחמה, כך שלא בטוח שזה היה חכם מצד רמטכ"לנו למכור.

הפסקת אש? זה הזמן לשאול שאלות, לא?

1. שאלת השאלות - מה עם החטופים? לא בגללם הכרזנו מלחמה? לא הם היו הסיבה? או אולי הם היו רק תירוץ?

2. אם זאת היתה הסיבה למלחמה, למה לא עשו את זה בעזה, וגרוע מזה, למה לא עשו את זה אז, כנחטפו השלושה הקודמים?

3. למה יש לנו הרגשה שכל המבצע הזה היה מתוכנן מראש, אבל בכל זאת לא היה ממש מוכן? הרי לא יכול להיות שלא היה ידוע על כל ההתחמשות וההתחפרות הזאת, ולא יכול להיות שצה"ל לא לחץ לכתוש/למחוץ/לקטול/לנקות את השטח.

4. אם כן, למה עשו את זה עכשיו ולמה בצורה כזאת לא מוצלחת?

5. נסראללה הופתע מעוצמת המתקפה, את זה אומרים כל הגנרלים/פוליטיקאים, אבל אולי גם אנחנו הופתענו מעוצמת התקיפה של עצמנו?

6. איפה הקונצנזוס? לא אמרתם שצריך לחסל את נסראללה? שזאת הדרך היחידה לפתור את הבעיה?

7. מה יעשה עכשיו רוני דניאל? מאיפה הוא ישאב כוח ואנרגיה?

ועוד שאלה קטנה - מה הסיכויים שביבי יהיה ראש הממשלה הבא?

ולשאלה האחרונה - ניצחנו?

הפסדנו?

אפשר להכריז על תיקו?

אחרי שיולי ובעקבותיה הקפטן הלכו על זה, ובעיקר בגלל שאין לנו חשק לדבר על המלחמה/הפסקת אש, החלטנו גם אנחנו להצטרף ולהתעצבן מדברים חשובים באמת. אז עד שהוא יחזור מהעבודה, רשות הדיבור לה, שמי שמכיר אותה יודע שממש לא קשה לעצבן אותה.

# חברים/מכרים שמעדיפים לתקשר במיילים/סמסים/מסנג'ר. אם יש לכם מה להגיד תרימו טלפון, ניפגש על קפה, ארוחת בוקר, מה שתרצו. אם אתם צריכים משהו זה גם בסדר.

# אנשים שקוראים רק רבי מכר.

# בנות שכדי לפתח איתן שיחה צריך להבין משהו בסידור גבות/לייזר/אפילציה/פן וכל השאר. לא מבינה בזה, לא רוצה להבין בזה ולא רוצה לשתף פעולה עם חוסר הפרופורציות הזה. ואם תהיתן - אני עושה מה שצריך. לא יותר, לא פחות.

# חתונות. לא נהנית מזה, לא רואה בזה טעם, ואם זה תלוי בי גם לא יקרה לי.

# אנשים שאומרים "שבת שלוש", "מה נשמקס" ועוד כהנה וכהנה שנינויות פתטיות. זה לא מצחיק וממש לא תורם לשיחת החולין שאולי אתם מנסים לפתח.

# שאחרי ששואלים אותי מה אני עושה שואלים - "אז מה בעצם את עושה?" אני עורכת ספרים. זה אומר שמשלמים לי כדי לקרוא. בסדר?

# הצפונים שמסתובבים לנו פה בין הרגליים. טוב זה כן קשור למלחמה, אבל בעיקר קשור לזה שאין לי חשק לגלות הבנה כלפי האורחים האלה שצצים בכל פינה. מיזנטרופית נשארת מיזנטרופית גם בימים קשים.

אז איך אתם מרגישים? מה אתם אוכלים? איך עוברים עליכם הלילות, כבר ראיתם חיזבאללה אמיתי בין כוונות?

אצלו במרכז העיניינים לא פחות בוערים - הקפה לא תמיד מהביל למרות שבקשנו לחמם, הקוראסון לא תמיד פריך, ולמה לעזאזל צריך לשלם כל הרבה טיפ למלצרית שעושה טובה שהיא זזה - שתסיים כבר את לימודי המשחק שלה. שלא תבינו לא נכון, הכפתור במקלט הרדיו תמיד בהיכון, החזית אצלנו בעורף באופן קבע.

אז איך העניינים? יש כבר חברים לנשק? זה נכון שהגאווה מתגברת ככל שעוברים את הגבול? רק שתדעו, אצלנו בעורף גאים בכם כי אתם יקירנו? אפילו היא מספרת ברוב גאון שאח שלה מפקד תותח, הוא: מזה תותח, זה לא טנק? היא: נו זה זה שיורה נייח. הוא:אהה. ואחותו, חולה מדאגה, מנסה להתקשר אבל לא תמיד יש קליטה. למרות החרדה והגעגועים העזים היא דואגת להניע בכל בוקר את הטוסטוס של אישה המחויל, כדי שלא ייגמר המצבר.

הקואופרטיב אומר: המצב חברים, חייב להשתנות - הוא חייב להבין מה ההבדל בין טנק לתותח. קיבינימט מי זה החנון הזה שאני שוכבת איתו? ועכשיו ברצינות, בשיחה שהוא ניהל עם באסם ג'אבר במסגרת עבודתו, התבהר לו שככה אף אחד לא רוצה להמשיך - כן כואב לו לג'אבר שחיילים נהרגים ותינוקות בוכים - דמעות של ערבים דמעות של יהודים לו זה לא משנה. אף אחד לא אוהב לחיות בין כוונת או למות בין תובה לצריח. אז זהו עם כל המידע הלא חיוני הזה והנדנודים של אמא שלו שיעלה הפוסט הזה ומהר, אנחנו מחכים לכם. וחוצמזה, אם אתם רואים את שרית חדד או את דיוויד ברוזה, תמסרו שבכוכב נולד עושים את זה טוב יותר - כדי לבחור בשלום הצביעו ו'.

שוב הוא נקרא למילואים. פעם שלישית בשבועיים האחרונים. לא נמאס להם לגייס את כל העולם בשביל המלחמה המיותרת הזאת? את אח שלה גייסו, כנראה כדי לתגבר את הפגזות התותחים שם בגבול, ובכל מקום שומעים קולות של דאגה.

אב מודאג אחד אמר לנו אתמול בקפה מיכל, כשהתיישבנו לשתות את אספרסו האסקפיזם שלנו (סתם, היא שתתה קפה קר, הוא הפוך), שהבן שלו נמצא בטנק בלבנון. "הוא אומר שכבר חילקו להם בגדי ים", הוא אמר בחיוך מהול בחרדה, "כדי שיוכלו להתרחץ בליטני". אותנו זה לא הצחיק. גם אותו לא.

ורק פידל קסטרו מרגיע את עמו. הקואופרטיב מביע דאגה למדינה הקומוניסטית הכמעט אחרונה בעולם. סוג של סמל.

כאבי שיניים או כאבי בטן?