אני רמזור אדום יותר מכל אוהב, כי אז יש את הזמן להסתכל על העצים. |
| 1/2009
‫‫אני מעטפת דקה של אישיות ואנשים מתחילים להמציא בתוכה כוכב.
אנשים מחפשים בי מדי פעם דברים שפשוט אין. כשאנשים לא מוצאים, מדי פעם בוחרים להמציא, זה לא סתם ששתי המילים דומות כל כך. אבל אני, אני יודע שאין בי עומק, או יופי פנטסטי. עוד ממזמן השלמתי עם העובדה הזאת. אני מעטפת דקה של אישיות, פשוטה וקלה להבנה. כל אדם שרק יחפוץ בכך יכיר, אין פה דבר מוסתר. הכל נפרש מול העיניים ולא תופס אפילו חצי משדה הראייה.
פשוט ככדור, ילדותי כשמיים בהירים, דק כנייר, ברור כשמש וקריא כספר. אני אוהב את הפשוט ולכן משלים עם עצמי. החלומות שלי לא מפליגים רחוק מכוס קפה שחור בפסגת הר בנגב, או פרוסת לחם עם שוקולד בעין בוקק. או אולי בעצם, אין רחוק יותר מזה?
כדי להבין אותי, אפילו לא צריך להקשיב, נחוץ רק לשמוע. אם לא שומעים - רואים, אם לא רואים - מריחים, אם לא מריחים - מרגישים, אם לא מרגישים - מדמיינים. דמיינו ריבוע ללא צלעות, כדור ללא ליבה, זווית ללא קרניים,
צורה ריקה, פשוטה להבנה,
הבנת העצמי, פירושה השמחה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
