אני רמזור אדום יותר מכל אוהב, כי אז יש את הזמן להסתכל על העצים. |
| 4/2009
חיי.
שינוי גדול עובר עלי וממשיך וחוזר לעבור. הוא התחיל מהבנה פנימית ולאט לאט זולג גם אל מחוץ לקליפה ומקרין גם לבחוץ. אנשים אחרים משמחים אותי בכך שאומרים לי כי ראו את השינוי הזה. גם אם בעיני רבים נחשב מגרעה, גם אם נראה כי נסוגתי לאחור, גם אם בעיני אחרים זה מרגיש כאילו לא השתניתי כלל, אני יודע שמשהו כאן קרה. הכל יותר רגוע, ההתייחסות הרבה יותר קלה, על מי מנוחות אני שט. אני מנסה לשמור על ראש פתוח לדעות של כולם.
אני הופך אט אט למראה של העולם, מראה לא קעורה או קמורה, מראה ישרה, נקייה. אני משתדל להוציא את דעתי מהמגירות המעופשות רק כשבאמת צריך ובשאר הזמן, מנסה אני לעזור לאחרים. אני לא רוצה לקבוע, מפחד מהמוחלט, אחרים טובים ממני ואני רק עושה ברדק. אני נותן להם לבחור, אני רק עוזר להם, בפעמים המועטות שאני יכול לעזור להם לראות טוב יותר את עצמם. רוב הפעמים הם אכן רואים יותר טוב ממני, אני רק שם, מביט בעיניים לא מבינות, כבר לא כל כך בטוח כמוהם ועדיין מנסה בכוח לעזור. האושר הגדול ביותר נגרם לי כשאני גורם אושר לאחר. הרשעות והעצלנות גוברות עלי רוב הזמן, אך בזמן המועט שאני יכול להוציא את ראשי מהמעטפת החונקת שלהם, רק אור מגיע לעיני. אולי זו דרכי?
ממשיך להתקדם למקום לא נודע, לבוש בחליפת ליצן ותיק כבד משקל בדברים שמקווה אני לגלות שאינם נחוצים. שמות, תארים, ידע, מקווה אני לגלות דברים חדשים על אלו, דברים שרק יקלו עלי במסעי. לבסוף, לכשאסיים להוריד ממני את התיק הכבד ההוא, אדע כי אמשיך ללכת רק כשארצה, לא עוד אצטרך ללכת רק כדי לגלות דברים. לפעמים אכן אמשיך ללכת, אך פעמים רבות אני חושב שאעדיף לרחוץ בנחל.
מי מנוחות הם מימיו של הנחל,
גיא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
