נולדת,
התחלת ללכת,
אמרת לפתע "אמא",
למדת לדבר במשפטים שלמים,
תוך כדי הספקת להצמיח כבר שיניים,
עכשיו הגיע כבר היום הראשון של בית ספר,
כבר נפלו חלק מן שייניך ובמקומן צמחו חדשות,
והנה בבית הספר כבר למדו אותך לקרוא את כל האותות,
והנה כבר הספקת לקרוא את הספר הראשון בלי הורייך לידך,
והנה ראית את האהבה הראשונה שלך הולכת ליידך וכבר דמיינת איך זה יהיה,
והנה מגיעה האכזבה הראשונה שלך ואמא אמרה שגם את עוברים לפעמים בחיים,
והנה, למדת כבר לשים פסיקים במשפטים שאתה כותב, עכשיו אפילו הכתיבה מסתבכת לה,
והנה, פתאום, באה האכזבה הראשונה שלך, ואתה לומד איך להתמודד איתה ואומר לעצמך שגם את זה נעבור,
והנה אתה אט אט לומד איך זה להיות בן אדם, במסע שיפור עצמי, חושב כיצד אתה יכול להיות יותר טוב, ויותר מיוחד ויותר,
ואתה פוגש עוד ועוד אנשים, רואה עוד ועוד מקומות רואה יותר תופעות, חווה יותר חוויות, אתה כבר ממש תושב בכפר הגולבאלי,
ובסופו של דבר בשביל מישהו אחר שאתה פוגש סתם בטיול, או סתם פוגש באיזה בר שאתה מבלה בו ומתחיל איתו שיחה אתה רק,
טיפוס.


והפרמידה שבנית כל חייך מסתכמת במילה,
גיא.