האהבה והאמונה מנצחות בחיים

בעזרתו

אז קודם כל שלום!

מאז הפעם האחרונה אני מרגיש שהבלוג נעשה עם הזמן לאחד מאמות המידה היותר רציניות בחיים שלי.

או שלא.

אבל כמה דברים חשובים שאני ממש חייב לומר, הן לעצמי, הן לסובבים אותי, הן לקוראים הנאמנים השורצים כאן לפרקי זמן מסוימים.

ראשית כל, הבגרויות זה אחת הסיבות שגורמות לאנשים ללחץ. אל. פשוט אל. עושים מה שצריך-ומה שלא, לא. לא זכיתי לראות בחיי אדם שפנה למשרד הדכדוך בבקשה לעשות "אקסטרה" בגרויות. ואם אתם ראיתם, עשו בו כטוב בעיניכם.(כלומר, גרמו לו להצטער על היום בו תחב את ישבנו אל ספסל הלימודים).

שנית, העירו לי (או האירו לי..תלוי איך מסתכלים עלזה) שהכתיבה שלי דומה באופן מפתיע לבגרות בחיבור.

אז רק תרשו לספר לכם שאלמלא הבגרות הזאת הייתי ממשיך להתבטאות כמו פאקצה בת 14, ללא רווחים בין מילים ונטייה להפוך כל צמד מילים בעלי סיומת משותפת למילה אחת. דוגמאות ניתן לראות בארכיון הבלוג שרובו נמחק עקב ביקורת עצמית נוקבת על היותי חסר-השכלה-בכלל בכתיבה דלת משמעות וחסרת כל שחר. עמכם הסליחה.

ואם כבר בבגרויות עסקינן, אנא ממכם, חדלו להאיץ בעצמכם ולומר :"אני בלחץ", הדבר משפיע לרעה על המערכת הסוציו-אקונומית של מוחכם, ומטריד יותר את העצבים הפטריכיאליים של גופכם (אם יש דבר כזה), דברים אלו גורמים לכם לעסוק יותר בלחץ מהבגרות מאשר הבגרות עצמה. תהיו קולים לגביי זה ויהיה בסדר .

בנוסף לכך, שמתי לב לתופעה מעציבה: הממשלה שלנו נעשית יותר ויותר כסנדלריה אחת גדולה. הווי אומר, יותר מדיי סנדלרים ותפרני-לא-כלום משמשים בתפקידים בכירים, כאשר בעצם הם לא יודעים מה הם עושים חוץ מלקבל משכורת שמנה על חשבון אחרים. אני בד"כ לא נוהג לדבר על פוליטיקה-אקטואליה, פשוט הוגנבו לאוזניי שמועות שאולמרט הוא אידיוט ופרץ הוא דביל. לא יכולתי להתעלם מהעובדות.

הנוער של ימינו מתקלקל בטירוף (כל אחד בדרכו היצירתית: החל באימואיות יתר, וכלה ברביצה חסרת משמעות ודלת אמצעים מול תוכנות מסרים כאלו ואחרות ). ואני רוצה לומר לכם שאני חושב שאני יודע איך זה מתחיל, ואדגים בסיפור קצרצר:

בעודי מהלך עם הגיטרה אל עבר ביתו של חברי על מנת לנגן בשילוב של תוף אפריקאי מאיים, פגשו בי שני מתבגרים-מוקדמים בכיתה ו' לערך. "מה אתה מנגן על גיטרה???", "לא אני סתם סוחב גיטרה על הגב, מתכונן לגיבושי להקה צבאית" עניתי. "ואווווווו תנגן לנו מצ'ו!" . חשתי שהרצון העז שלהם נובע מהעובדה שהם לא שמעו מוזיקה אחרת מלבד ה"איאו ציפ ציף צף" של האייסקיו. "מה אתם רוצים?" שאלתי בעודי מוציא את הגיטרה מהקייס, בקושי רב. "אממממ....רוצה בנות!!!". נשמתי לאט, ספרתי עד 3, תרגלתי מדיטציות שונות ומשונות של הירגעות-במצבי-קריזה שלמדתי מאיזה גורו בטבריה, והשבתי להם :"תגידו לי, אסונות טבע שכמותכם, זה מה שאתם שומעים? רוצה בנות?!", "מההה זה שיר טובבב!, טוב אז תנגן רוצה בנים!!". לא יכולתי להמשיך ולסבול ובהינף יד כמעט וסטרתי לשמן מביניהם, ומשפספסתי, הם האיצו לכיוון ביתם בקריאות גנאי שונות. שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי שום בעיה עם מוזיקה-בלתי-סבירה-ובלתי-בריאה-למתבגרים, אבל לשמוע מילד מתחצ'קן שהוא רוצה שאני ינגן לו רוצה בנות (או רוצה בנים...תלוי עד כמה אתם מכורים של טרוטונים להורדה) היה קצה גבול הסיבולת שלי. אם ילד שומע "שירים" כאלו בעודו מצמיח פיטמות קשות, וגידול חצ'קונים ורודים (כלומר, בעודו צעיר) משפיעה ללא ספק על עתידו האינטלקטואלי והסוציו-חברתי. ללא ספק.

אני לא חובב סדרות טלויזיה, ובכלל אני לא כזה פריק של סרטים או אפקטים ויזואליים כאלו ואחרים. אבל,במסגרות הז'אנר האמריקאי-המוצלח-והמרתק אני חייב לציין ש"אבודים" זה אחד הדברים. לשבת ולראות כל פרק, באחזקה מתמדת בביצים או בנימי גוף כאלו ואחרים, עקב דרמת מתח סוחפת וכל כך רצינית ומושקעת, עוד לא קרה לי. פשוט מטורף.

דבר אחרון, רגע של רצינות: לא לכולנו אכפת ממה קורה לאחרים. נכון. אבל ליונתן פולארד בהחלט כדאי שיהיה אכפת לנו. אני לא ציוני מטורף שמחפש כל הזדמנות כדי לצאת ולהתנדב, מודה על חטאי, אבל באמת אפשר לעשות משו מועיל (ובלי להזיז את ישבנכם ממושב הכיסא המרתק אתכם ללא הרף למכשף...אממ כלומר למחשב.)

http://www.mp100.info/clients/pollard/index.asp הכתובת הזאת היא של עצומה שתישלח לראש הסנדלריה אהוד-טיפשות-ללא-הרף- אולמרט. בתקווה שזה יעזור. עשו טובה.

אז שתהיה לכולכם תקופה יפה, הכי תקופה שבחיים, ואל תורידו את החיוך מהפנים (כבר ידועים משפטי המחץ מפרטי האייסקיו האינסופיים כגון :"חיוך- פס עקום שמיישר הרבה" וכדומה וכולי וכן הלאה).

עד לפעם הבאה שתהיה עד ל-10 לחודש שבו נגמר המנוי המגניב הזה לפרו (שאגב חוץ מלעשות סמיילים בפוסטים, ולראות מאיפה אנשים הגיעו לאייסקיו שלי- לא עשיתי איתו כלום).

להתראוווות.