האהבה והאמונה מנצחות בחיים

בעזרתו

הרבה מבני גילי (כלומר מאלו שסיימו 12 שנות לימוד) מרגישים אחרת ה"חופש" הזה. נכון, אסור להיות זקנים ואסור לחשוב שהגיע סוף העולם, אבל באיזשהו מקום יש תחושה שהגענו לסיום מסוים, סיום משותף.

12 שנים רצנו, התבלבלנו, שאלנו, רצינו, הזענו, פגשנו, חשנו, נפתחנו, התייאשנו, שמחנו, התעצבנו, התעצבנו, השתדלנו, וזהו- הגענו לסוף מסוים. סוף במובן של התחלה חדשה כמו שתמיד אומרים, כי בתכלס הסוף הזה, של עכשיו, הוא סוף. אין ציפייה של "שנה-הבאה-אני-כיתה...", אין, נגמר. עכשיו זה רק "מה-אני-עושה-שנה-הבאה". ובאיזשהו מקום ההתחלה הזאתי היא הדבר הכי טוב שקורה. אני מבחינתי הקיץ מסמל הרבה מעבר לחום ולים ולכיף ולפנאן, הקיץ תמיד היווה אצלי סימליות של סוף-והתחלה, כי מה לעשות שעד היום היינו אנשים כאלו שמחוייבים למוסדות מסוימים, גם לא הרגשנו את זה.

אני יודע שאני מכביד עליכם את הקריאה (ואלו שעוד לא סיימו בטח בכלל לא מבינים למה ועל מה) אבל אני מרגיש שאני חייב להעלות את זה איכשהו.

חמי רודנר, סולן "איפה הילד" בדימוס, הגדיל לעשות וחשף בפנינו תיאוריה נכונה: "זה אותו הקיץ רק שאנחנו גדלים" ואני אומר- נכון חמי- אנחנו גדלים, אבל גם משתנים. נכון אנחנו גדלים- אבל גם מתגדלים. נכון אנחנו מרגישים שזה אותו הקיץ, אבל בעצם -"זה-אותו-הקיץ-רק", כלומר יש את ה"רק" הזה שמנקר בכל מצב. ולכל אחד ה"רק" הזה מקבל משמעות אחרת: לשישיסט הממורמר זה "רק-שיש-לי-עוד-מלא-בעיות", ולשמיניסט בדימוס (כמו עבדכם הנאמן) זה "רק שאנחנו שונים". אותה ציפייה דרוכה שהייתה לי עד היום לקיץ-החופשי-מכל-וכל באיזשהו מקום מסתיימת במובן הכל-כך מתיש של לימודים ממסדיים, ואחרי 12 שנים "בעסק" אני חושב שמגיע לי.

אני יודע שהפוסט הזה קצת שונה, וחלקכם ודאי ציפו לפילוסופיות-מלאות-בציניות-והומור כמו שאני משתדל לכתוב, אבל, הפעם הרגשתי את זה קצת אחרת ופשוט נתתי לעצמי לזרום עם הקטע של "אני-סיימתי-לימודים-ואני-ימשיך-להתלהב-מזה-כל-עוד-נפשי בי. עמכם הסליחה (?).

אפרופו סיום: סיימתי לראות "אבודים". כלומר סיימתי לבינתיים, עד שתתחיל העונה ה-4 אוטוטו בפברואר 08... ואני חייב לומר לכם שאבודים זה אחד הדברים היותר מיוחדים וחכמים שנוצרו אי פעם(אחרי הקוקה קולה והנייר טואלט). ומלבד כל הקונספירציות המוזרות והתיאוריות השונות והרמזים והצפנים שהסדרה מכילה בחובה, יש כאן מסר עמוק יותר. צפו ותראו - לא תתאכזבו. (לא, ABC לא משלמים על זה...כי בכל מיקרה מי שירצה יוריד מ"אימיול-הפצות" ולא יקנה את ה DVD המקורי).

אז אני משער שנאמר מה שהיה צריך להיאמר, ומה שלא היה צריך להיאמר ייתכן ונאמר, אבל אם נאמר שנאמר שמה שלא צריך להיאמר לא יאמר אז מה הטעם לומר זאת?....

בכל מיקרה, תמשיכו ליהנות מהחופש הגדול והמגניב הזה של שנות הנעורים שלכם, ולא משנה אם אתם בכיתה ב', ז' או י"א, אל תשכחו שהמטרה היא להישאר "Forerver Young" ולכן אל תהססו להשתטות ולהתעלות בכל מה שרק תרצו (ואל תתפלאו אם תמצאו אותי באיזה פינה מתווכח עם ילד בין 9 על מטרת חייו ורצונותיו הבלתי מעורערים של ספונג'בוב).

אז בברכת חופש נעים ומהנה, ("ומנוצל כראוי", כן תודה אבא),

אל תפסיקו לחייך (ותתחילו לאסוף פקקים של קוקה קולה)

ואל תשכחו את המנהלת שרה יומנטוביץ' שמחכה לכם ב-1 בספטמבר...