האהבה והאמונה מנצחות בחיים

אבל עד מתי נתאונן ונקטר על העבר והשלכותיו לעתיד, הלא תכף ומיד ימריצו אותנו הורינו היקרים לעבוד. ומי שלא, אשרייו ואשרי חלקו, בחופש הזה ובחופש הבא אמן סלה. (אני במקרה הזה, נמצא בעדיפות ראשונה, כלומר אני אכן יעבוד מתישהו...).

ועכשיו למשו קצת יותר חשוב מהנאות-חופש-גשמיות שכאלו.

ודאי שמתם לב לפרסומת המבצבצת לה בתוך בלוגים שאינם משתייכים לכת-הפרו, פרסומת שמשדלת אותנו, אנשי העם הפשוטים ללכת לעשות קורס ברמנים בטענה ש: ברמן נמדד בכוסו (הכוס בה הוא מכין את השיקוי שלימדו אותו בקורס), בכיסו (בטיפים הקטנים אותם ירוויח אם יחייך עד להתמתחות כליל של שרירי הלחיים) ו...בכוּסית שלצידו. (המשפט המקורי הוא: אדם נמדד בכוסו, בכיסו, ובכעסו. אבל לא זה המקום לפרט ולהסביר מה ועל מה.)

תראו, אני בעד עולם דמוקרטי פתוח ומעניין. באמת. אבל לא בעד עולם זול, ריקני, טמא, חלול וחסר כל רגש. הלו! ברמנים יקרים! "הכוסית שלצדכם" , בה אתם נמדדים כברמנים, היא לא פלקט. היא לא בשר, היא לא פלסטלינה. היא בן אדם. כן כן אני יודע שאתם מופתעים מהגילוי המרעיש שלי - אבל - גם כוסיות הן בני אדם עם רגשות וחיים שלמים, כך שאם אתה מרגיש שהכוסית הזאת היא זאת שתעשה לך את היום, ותגרום לך לאושר עליאי כאשר הו הו , נמדדת כברמן! אז טעות בידך ובבולבולך (סליחה על הביטוי), כי אתה לא כלום מאשר עוד אחד שנסחף גם הוא בשקרים ודמיונות, או בעיקר בפלסטיק המדומה של הדור המחודש הזה, שמחפש סיפוקים שונים ומשונים על חשבונם של אחרים. דבר שדיי אופייני למורים בתיכון בעלי פלולות.

זה רק אני או שהפוסט הפעם מורכב משתי נושאים שניראים לא קשורים זה לזה, ואולי גם קצת סותרים אחד את השני, בעצם מהותם הפילוסופית והמפולפלת שלי. אם כן, אז ניראה לי שבמבט ממושך ניתן למצוא קשר כזה: בחלק א' מסופר על ריקנות וזולות נעימה וכייפית- שלא פוגעת באף אחד. ובחלק ב' ניתן למצוא ריקנות וזולות, שפוגעת. ממש יש לי סיכוי להשתלב במסגרת החוג ל-קשרים-סותרים-שקיימים-בפוסטים.

לא התכוונתי אבל כך יצא- ואשרי המאמין.     

ולהלן אחד הדברים היותר מעניינים ומשעשעים שיצא לי לראות:

למי שלא בקיא-וגם-מקיא, הביטלס ב"להקת מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר"

(או בשמו המקורי Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band)

הוציאו את עטיפת האלבום כשהם עומדים ומאחוריהם המוני דמויות שעווה של רבים וטובים,

וכשראיתי את הגירסא "הסימפסונית" לא יכולתי שלא להנות.

 כפריק בטירוף של החיפושיות ושל הסימפסונים, הדבר היה משמח מאוד בשבילי...

אז יאללה, כל אחד והמדגסקר שלו...