אין עוד מלבדו
שלום עליכם! הסיפור הבא בא בהשראת האביב שהגיע ואיתו התחדשויות ופריחות חיצוניות ופנימיות. (וגם קצת התחרות של "כתיבה נוצרת").
משל עמוק, סתם דמיון ומציאות בעירבוביה, סיפור פשוט- מה שתרצו.
אתם מוזמנים לחוות דעתכם.
מברישה את הריסים בפעם המיליון למרות שהם כבר מתוחים מספיק. שמה פודרה בעובי סנטימטר למרות שכבר ניראית כמו טפט. הצלליות כה מצלילות את עיניה עד שנידמה שיצרו להן עיניים משלהן. הבושם מכהה את החושים ומשאיר שובל ריח כל צעד שעושה.
העיקר שתימצא חן. העיקר שלא יבוזו לה. והעיקר שהיא תהיה העיקר.
הצצה אחרונה מול המראה מוודאת שהכל נימצא במקום, והכל ניראה בדיוק כמו שצריך להיראות.
והיא עומדת מולם, יפה ונאורה, זקופה וגאה. מבטים חטופים בכדי לבדוק שכל האישונים עוד מכוונים אליה,והיא ממשיכה לאלץ את שרירי הלחיים לעלות מעלה. את שרירי העיניים למצמץ כל כמה שניות בכדי ליצור את הדיסטנס הראוי לה. ואת הרגליים הארוכות החטובות החלקות, לדרוך כל כמה רגעים על בלטה אחרת, סתם בכדי להעביר את המסר שהיא לא אחת שאוהבת להיתקבע.
והנה מישהו ניגש, ומציג את עצמו כאביר חלומותיה, והיא שואלת איפה הסוס הלבן. והוא אומר שאצלו בדירה. והיא נותנת לו יד והולכת איתו בחינניות החוצה.
העיקר שתימצא חן.
ובחוץ ממשיכה לכוונן את עצמה למצב האידיאלי של האישונים. ודואגת שיראו כל חור. כדי שכל אחד יוכל לבחור. ושחלילה שתצוגה אחת לא תסתיר את השניה. מירוץ לא ניגמר נגד עצמה. אבל ככה זה.
העיקר שלא יבוזו לה.
והוא משחרר לה את היד. ומביט לה בעיניים, ומגייס את כל כוחות השקר שברשותו כדי לומר לה שהיא הכי יפה מכולם. ושהוא יודע את זה בוודאות. כי הוא סקר ובדק כל אחת ואחת והיא הכי הכי. והיא מסמיקה, אבל לא רואים כי הפודרה והצלליות מסתירים. והם מתחבקים מול כולם בחינניות כזאת שתגרום לכולם לקנאות ולייחל כל חייהם לחיבוק כזה. ולמרות שזה לא נוח לה ככה להתחבק עם כל ערימות הפלסטיק שעליה, היא בכל זאת מחבקת.
העיקר שהיא תהיה העיקר.
והיא משחררת, ובודקת שכלום לא נפל לה. ושכל הווילונות ששמה עליה עדיין פתוחים כמו שצריך, כי מישהו חכם פעם אמר לה שככל שהיא תיפתח את הווילונות יותר, ככה ייכנס יותר אור לחדר. והחדר זה הלב שלה. אז היא תמיד דואגת לבדוק שהווילונות פתוחים כמו שצריך, למרות ששום אור לא ניכנס לחדר שלה. אבל יום יבוא היא יודעת. וסתם יכול להיות שהיום מעונן ומחר יהיה בהיר. בטוח יש סיבה.
הוא שואל אותה למה היא לחוצה, והיא אומרת שהיא ממש לא, אז הוא אומר לה שפשוט נופלים לה לאט לאט כל מיני חלקים מהפנים אז הוא חשב שזה נובע מלחץ. היא אומרת לו שזה כלום ושיאללה יילכו לדירה כי הוא הבטיח לה סוס לבן.
אז הם הולכים לדירה, ויש לו מלא ארגזים כי הוא רק אתמול הגיע. אבל זה לא משנה כי הוא עוד לא ארז את הסוס הלבן.
הוא הוביל אותה בזהירות אל הסוס. הסוס היה בלי ראש ובכלל לא לבן, משו בין אפור לבז' ועם מלא כתמים שחורים.
הוא הסתכל לה בעיניים ואמר לה שהסוס הזה גם היה פעם כמוה יפה ומטופח ועיקרי והוא לא יודע מה קרה. היא צרחה והשתוללה וברחה מהדירה שלו בחזרה לדירה שלה.
היא נירגעה קצת, הדליקה סיגריה ארוכה בטעם מנטה כמו של הבחורות היפות, אבל אז היא קלטה שהיא לבד אז היא זרקה את הסיגריה והדליקה לעצמה נובלס, פשטה את הבגדים, גירדה לעצמה ת'פנים לתוך הפח והלכה לישון.
כל הלילה היא חלמה על הסוס. היא חלמה שהיא סוסה לבנה ומפוארת בלי צלליות ובלי מייקאפ מזוויע ובלי ריחות בשמים שגורמים לכולם להתעטש. היא דהרה ודהרה אל עבר אופק אחר, עם שקיעה שלא נגמרת ועם עננים שנפתחים מעצמם וממלאים את השמיים בערפל עצוב ומריר שמספר את הסיפור האמיתי על כל הסוסים הלבנים שחיו באורוות מצופות זהב ואכלו קש מיהלומים ובסוף נמצאו בלי לב ובלי ראש בתוך חדרים אפלים.
למחרת היא שטפה את הפנים מבפנים ומבחוץ. סגרה את הווילונות המכוסים אבק. שמה על עצמה נגיעות עדינות של אהבה עצמית ושל גבורה נשית- ויצאה לדרך.
היא התגברה על המכשולים שהכריחו אותה לספק את כולם חוץ מאת עצמה. היא התגברה על הרצון הפנימי של החדר להיות פרוץ וחשוף לרוחות פרצים. היא קיבלה על עצמה להיות עצמה.
אז כשניגש אליה אביר החלומות עם מגיני חיצי הרגש מאחורי גבו, עם החיוך המלא שרירים מאולצים על פניו, והבטחה שלא כמו האביר המזויף של אתמול, הסוס הלבן שלו נמצא ממש כאן בחוץ. היא לא היססה. היא הביטה לתוך עיניו ואמרה לו שאת הסוס הלבן היא מצאה, ואת האביר היא עוד תמצא.
כשחזרה הביתה וליטפה את הסוס הלבן, ראתה מעליו את האמת על אוכף הרגש. האביר היה שם וחייך.
סיפור זה נכתב לשם תחרות הסיפורים של הבלוג "כתיבה נוצרת".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
