|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
תיאוריית חיי האלכימאי המזריח
בעזרתו התמידית והבלעדית
מומלץ לשים את ג'ורג' זאמפיר בנעימת הרועה הבודד ברקע (Georghe Zamfir- The Lonley Shepherd). להגביר. להגביר עוד קצת. עוד קצת. זהו.
נכון שלקח זמן, ולוקח זמן. ככה זה. אבל זה הזמן. הזמן לכל דבר. לכל אפשרות וחידוש.
על הכיפאק.
ואל תגידו שלא אמרתי לכם...
שאול שאלו אותי רבות על משמעות המקום הנחמד שבו עיניכם נמצאות כרגע. על משמעותו המילולית הנכתבת ואינה נשמעת... והרי הדבר על רגל אחת. בערך.
מה זאת אומרת "הזולה של האלכימאי"?
אז קודם כל מה זה "אלכימיה". ברמת העיקרון, כבן לשני הורים-מורים הייתי צריך להפנות אתכם להכין עבודה מסכמת על "אליכמיה". ואתם, ברוב טובכם והבנתכם הייתם בוודאי פונים לגוגל, שברוב טובו והבנתו היה מפנה אתכם להמוני אתרים שביניהם ויקיפדיה, ואתם ברוב טובכם ("והבנתכם.. נו") הייתם פונים לויקיפדיה ומשקיעים את מרצכם וכוחכם בפעולות הבאות:
העתק.
הדבק.
הדפס
אולם, בהיותי מן הנחמדים שבבני עמי ומולדתי, ובהיותי רק "בן" לשני הורים מורים, החלטתי לתמצת בפניכם בקלילות ושנינות מהי האלכימיה.
אלכימיה- פעילות עתיקה שעסקה בחקר החומרים שבטבע אבל לא רק בראיה גשמית וחומרית, אלא בראיה רוחנית ופנימית המשפיעה על האדם ועל ההוויה. אפשר לדמות את האלכימיה להומופאתיה ברמת העיקרון: כלומר, קיים רובד עמוק יותר למקרים רוחניים גשמיים. אז האלכימיה עסקה וחקרה בנושא החומרים והשפעתם הרוחנית-טבעית על הפיזיולוגיה של האדם. בנוסף לכך, האלכימאים הציבו לעצמם 2 מטרות עיקריות: 1- הפיכת חומרים זולים ופשוטים ליקרים וחשובים.
2- מציאת חומר שיאפשר חיי נצח אבן החכמים היא הדבר הנכסף. האלכימיה היוותה את המקור לכימיה המודרנית של ימינו. האלכימיה היא המקור.
זולה- מקום המשלב ניחוחות וצבעים שונים של גוונים מגוונים ומתגוונים. שלל אפשרויות ושילוב אינסופי.
הזולה של האלכימאי- זה כבר פתוח לדימיון של כל אחד. גם שלי...
זה הלא ידוע שלאדם ניחנה יכולת תפיסה ומחשבה שונה מזו של רעהו. ידוע. אולם פחות ידוע שלאדם שניחן ביכולת תפיסה ומחשבה השונה משל רעהו, קיימת גם יכולת מחשבה ותפיסה פנימית השונה משל רעהו, אולם ללא ספק המתאימה באופן כלשהו גם לרעהו ואף ניתנה הרשות לאדם לשתף בה את רעהו. מתאימה?-כן. ייחודית?-כן. פרטית? לא.
למה לא?
למה כן?
למה לא?- כל אדם הוא עולם וכל עולם הוא מיוחד. בכל אחד קיימת תפיסה ומחשבה שונה, ייחודית, מיוחדת, נפלאה ונסתרת, אולם בלי כל ספק שאיננה פרטית. משום שאם הייתה פרטית לא היה יכול לשתף את רעהו בכך. ואם לא יכול לשתף את רעהו בכך, אז כולנו עולמות נפרדים. ללא כל קשר.
למה כן?- אדם שחי למשל בתפיסה ומחשבה פסימית, נדנודית, טרחנית, כבדה, סטרייטית, תקועה, קשה, ללא כל ספק שיחווה בחייו פחות ופחות התרגשויות ופחות רעיונות ואידאות אישיות ופורחות. פחות ופחות התרגשויות ופחות רעיונות ופחות אידיאות = (בלי כל ספק) לאדם שלא יכול לשתף את רעהו כמעט בכלום, ואם כבר יכול לשתף, ההשתתפות רק תכביד על שני הצדדים.
מכאן ניתן לראות, שלאדם שניחן ביכולת תפיסה ומחשבה השונה משל רעהו, וקיימת בו גם יכולת מחשבה ותפיסה פנימית השונה משל רעהו, אולם ללא ספק המתאימה באופן כלשהו גם לרעהו ואף ניתנה הרשות לאדם לשתף בה את רעהו, (קחו נשימה) אותו אדם יחווה חיים מלאים יותר ופנימיים יותר ואף שמחים יותר. שכן כאשר השמש זורחת בזיו הדרה בשמיים התכולים והאדם נכנס לחדר וסוגר את כל החלונות ונכנס מתחת לשמיכה, הוא לא מרוויח ולו קמעה מאור השמש הזורחת.
לעומתו, אותו אדם שכאשר השמש זורחת לה בזיו הדרה בשמי התכלת, יוצא החוצה ושוכב עם כל גופו על מנת לקבל כל קרן וקרן מקרני השמש המלטפים, אותו אדם הוא אשר ניצל ונהנה מאור השמש. אותו אדם יוכל להישיר מבט את המציאות ולומר בבטחה שניצל את האפשרות שניתנה לו. אותו אדם מתמלא יותר מחברו-המסתגר-והמתנכר (לעצמו).
קחו את האפשרות שניתנה לכם ונצלוה עד תום. קחו את החומר הניראה לכם גולמי וגנוז והיפכוהו למרומם ועילאי. היו אלכימאים בחייכם הפרטיים-האישיים-האינדיבידואליסטים, ובחייכם החברתיים-משותפים-סוציאליים. אל תתנו לחומר לשקוע. אל תתנו לעצמכם שהות לבחון את הדברים בחושך ולצפות לשינוי. אל תעסקו בכימיה. תנו את כל כולכם ומרצכם לבחון את הדברים בחושך ובאור, ללא שהות ולא ציפיה. תהיו אלכימאים אמיתיים. אבן החכמים נמצאת בביפנוכו של כל אחד. לא צריך ללכת רחוק מדיי. זה הזמן.
| |
לגעת באינסוף...
בעזרתו
לפני שאני אורז את התיק ונוסע, ממשיך הלאה, חשבתי שמן הראוי יהיה לשבת ולהשקיע בפוסט פרידה שכזה. מן צידה לדרך בשבילי, וכמובן שגם בשבילכם.
נפתח בסיפור קצר:
רובכם ודאי קראו את "האלכימאי" של פואלו קואלו, ועוד יותר ודאי שרובכם המכריע גם נהנה מהספר בקריאה ראשונה, שניה וכו'.
אך אני כמעט בטוח שרובכם מרובכם לא יודע שהסיפור על הנער, אינו אלא סיפור שמתבסס על סיפור של חכמים ביהדות. והרי הסיפור:
מסופר על אבריימל'ה מסימוניא (אבריימל'ה מהשורש אברהם, וסימונא שם של מקום) שהיה עני מאוד. אבריימל'ה היה מתפרנס מכריתת עצים ביערות ומכירתם להסקה. עבודתו הייתה קשה והוא היה מתפרנס בקושי רב, והיה חי בדוחקה עם משפחתו. יום יום היה אבריימל'ה עובד ועובד, מבוקר עד ערב להביא את הפרנסה לביתו. לילה אחד חלם אבריימל'ה חלום מוזר: ובחלומו הוא שומע קול שאומר לו "מתחת לגשר הישן בפולין מסתתר אוצר עצום...." התעורר אבריימל'ה מהחלום, תהה על קנקנו, וחזר לישון על קנקנו. בלילה הבא שוב חולם אבריימל'ה, והנה בחלומו הוא שומע ש"...אם יגיע לגשר הישן בפולין ימצא אוצר גדול...". שוב התעורר - ושוב (אתם בטח מנחשים) חזר לישון (בחור טוב האבריימל'ה הזה). כך חלם אבריימל'ה שלנו במשך כמה לילות את החלום המוזר הזה. לילה אחד, כאשר שוב חלם את החלום, גמלה בליבו של אבריימל'ה החלטה שלמחרת בבוקר הוא יוצא אל הגשר העתיק בפולין למצוא את האוצר, כי מה כבר יש לו להפסיד. למחרת בבוקר התעורר אבריימל'ה והודיע לאשתו שהוא יוצא לדרך. ויצא לו אבריימל'ה לדרכו, ויעבור דרך דרכים רבות ועקלקלות, ולא מצא מנוח לנפשו עד אשר הגיע אל הגשר הישן בפולין. והנה, כאשר ניגש אל עבר הגשר, עצר אותו השומר ושאל אותו לאן פניו מועדות. ויענה אבריימל'ה בתמימות ויאמר שדרכו היא לגשר. ויענהו השומר שאסורה היא הכניסה, שכן הגשר רעוע ומסוכן לעוברי אורח. ויספר אבריימל'ה שלנו לאותו שומר על האוצר בתקווה שיבין וייתן לו להיכנס. ויענהו השומר בבדיחותא-דדעתא ובלגלוג (לגלוג, לא בלוג. מכורים שכמותכם) :"אז מה אם חלמת-שיש-אוצר?! גם אני חולם כבר חודש שמתחת לבית של איזה אבריימל'ה בסימונא יש אוצר עצום...ואני לא טיפש מספיק בשביל לעשות את כל הדרך..." ויחזור אבריימל'ה לביתו, ויחפור, וימצא את האוצר שהיה כל הזמן מתחת לביתו, וישמח הוא ובנו ביתו (אנד זיי ליבד הפילי פור אבר אפטר).
כן כן, מודע אני למבטי התימהון הערוכים על פניכם. פאולו קואלו חיבר (בהצלחה יש לציין) את האלכימאי על אגדת חז"ל ישנה וטובה.
אז מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
נכון שיש רגעים של עוני ומחסור קשה, אולם אנחנו חייבים לדעת שהאושר והשמחה האינסופיים (ע"ע "אין סופי", שוטי הנבואה) נמצאים תמיד מתחת לאף שלנו, או במילים פחות אופנתיות, האושר-נמצא-בהישג-ידך.
ולמה אני מספר את הסיפור הזה?
קודם כל כי אני אוהב סיפורים.
אבל האמת היא שהסיפור הוא רק ההקדמה למבוא של התקציר של הפתיחה של מה שאני רוצה לומר לכם...
אדם חכם אמר לי לא מזמן (לפני כמה דקות) משו מאוד חכם, ואני רוצה לשתף אתכם בו.
רוב האנשים חיים את החיים בלי לשים לב שהם לא חיים את החיים. (לא, זה לא משפט-המחץ-האייסיקיואי שאומר" תעשו חיים בחיים כי בחיים לא תצאו מהחיים בחיים" לא. ועמכם הסליחה) מה זאת אומרת? הרבה אנשים חיים תוך כדי תיאוריה קלישאתית מפורסמת שאומרת :"כאשסיים בית ספר אני אתחיל לחיות כמו שצריך" או "אחרי החגים אני אראה איך אני מסדר את החיים שלי" ועוד רבות ו (לא) טובות.
מה בעצם קורה לנו? אנחנו דוחים דברים בשביל שלא יטרידו את מוחנו, תוך כדי כך שאנחנו מפספסים את העיקר של אשכרה לחיות-את-החיים. וכמה שהדבר נשמע קלישאתי הוא נכון. אם נדחה ונדחה (את מה שאפשר למחר- למחרתיים) אז נמצא את עצמנו אחרי 20 שנה שחיינו את החיים שלנו כפספוס אחד גדול! כי בעצם חיינו בתחושה של ציפייה מתמשכת וארוכה ש "יהיה טוב, כ..." דבר לא בריא ולא נכון.
נכון שדברים ברומו-של-עולם הם בד"כ טובים בתיאוריה וקצת פחות בפרקטיות של העניין, אבל זה לא תלוי באף אחד אחר חוץ ממני (וממך).
אז בואו נשנס מותניים, ונמצא כבר את האוצר הזה שנמצא אצל כל אחד מאיתנו, ונחיה את החיים כאן ועכשיו. בלי ציפייה ובלי דחייה. אורגינל. ואז אני בטוח שנגלה את האוצר הזה, שתמיד היה, ונמצא מתחת לבית שלנו.
תובנה חשובה: מילון עברי-עברי זה לא מילון "יענטו-אחושרמוטה-מילון-עברי-שחבל-לך-על-האף". זה פשוט מילון שמפרש מילים בעברית.
מלא שמחה ואהבה, כי...כי...אתם אנשים על הכיפאק!
| |
דקה בפרד"ס
בעזרתו
ואחרי הפסקה ארוכה, מין אתנחתא שכזו, אחרי שלקחתי נשימה ארוכה וממלאת, אני כאן בשביל לומר את מה שיש ובכדי לספר לכם באופן שונה הפעם - מה שהיה, מה שקורה ומה שיהיה.
הנתונים מגיעים מיצירות אומנותיות שונות שמילאו בדרך זו או אחרת את חיי היומיום שלי בתקופה האחרונה, ולכם רק נשאר לפתוח את הדמיון, המחשבה והיצירה ולקחת לעצמכם מה שתרגישו לנכון. אם זה לעצמכם-אישיותכם-פנימיותכם, ואם זה סתם ל"וואלה" מצידכם. בהצלחה.
לאן הולכים פתאום כולם, הכל נסוג ונעלם, רק המילים צפות כולן...
לאן נמשיך מכאן לאן, עוד יום עובר עלינו ונושך, משאיר סימן עלינו והולך,
ואיכשלאיהיה אנחנו נסתדר,
מכאן,
נשאיר אנחנו
עוד עקבות בזמן...
משמעויות צפות עולות, מחשבות וביטויים שמנסים להתבטאות....
מה יהיה ומה יהיה, קם ושואל?
יש לי סיכוי להינצל.
אני יודע.
הכל יהיה בסדר, הכל יהיה פנאן. פנאן. פנאן.
שומע.
כי פשוט כולם מדברים על כאב רוב הזמן, בין ענן לעשן, מחכים לסימן, רוצים לעוף רוצים לרוץ לברוח לצוף, ואין לאן, אין לאן.
אבל התקווה נושבת, ונותנת שוב סיבה- לנשום.
ובין רצון אחד לשני, בין שלום בין אחד לשני עולה שוב השמחה שמזכירה לי, לך, מי אתה.
בלי צילומים של להנציח את הרגע וברגעי כאב להתרפק על העבר,רק להנות מהרגע, הרגע של הנצח, לשמוע קול שמזמר ממרחק, שאין אידיליה גם לא בשוויץ, ולא באף מקום אחר- יש רק את ארץ ישראל..
עם חיוך שמרוח תמיד בפנים, להבין להשכיל וללמוד מדברים, שקרו ויקרו וקורים לעד, כי חשוב לפעמים להיות קצת לבד.
....ואנחנו נולדנו כדי לחיות
החיים מלאים משמעויות
ות'משמעות של החיים שלך
אתה תשמע בעצמך......
אז בהצלחה בהמשך, ובהצלחה על עכשיו, בהצלחה בדרך ובכל מצב.
יש לי סיכוי להינצל.
אני יודע.
| |
דפים:
|