מה יש בבלוג? המון סימפל פלאן, הרבה צחוקים, קצת אנימה, וטיפונת על החיים שלי...

אני, להפתעתכם, השתתפתי בטריויה בטלויזיה... (למרות שנרשמתי לעוד 100 מבצעים בערוץ הזה ולא יצא לי מזה כלום...) אהה... וגם הפסדתי... וזה באמת לא היה הוגן! עד שהטריויה הסתיימה, הייתי בטוחה שזה הולך להיות אחלה יום, (למרות החלק שבו הולכים לבית הספר...) ראיתי, באולפן של ערוץ ג'טיקס, (שגיליתי שהוא גם בביניין של אולפן ערוץ הילדים) את המנחה פורמן, את דודו, את פניסטים, (שסבתא שלי שאלה איפה השירותים...) את לימונה, (בלי פאה...) ואת קובי מחט... כולם אמרו לי לפני כולם היי באופן אישי, ואחרי 5 דקות הם אמרו לכל שאר הילדים בכלליות... באולפן עשו כל קטע של שתי דקות בטלויזיה איזה 3 פעמים בחזרות... ורק אז, ראיתי איזו תוכנית מעוכבת טכנולוגית התוכנית הזאת! כדי לראות מי עונה יותר מהר, (אני או הילדה השנייה...) נתנו לנו רעשנים. עכשיו, הנה הקטע הלא- פרי... לה הם נתנו קשקשן! אחד כזה שהיא רק מזיזה את האצבע, ושומעים אותה, ולי נתנו רעשן שמסובבים שאותו הייתי צריכה לסובב 3 פעמים לפני שהוא קולט שבכלל מסובבים אותו... ורק אחרי 3 סיבובים הוא עושה קול... אז, תעשו חשבון! למי הייתה האפשרות לענות יותר מהר: לי, או לילדה השנייה? בכל זאת קיבלתי ערכת ג'טיקס, (שגם היא קיבלה...) והילדה השנייה קיבלה תלושים בסך איזה 1000 שקל ב"טויז אר אס"... אני יוצאת עם פרצוף מבואס מהאולפן, ועם הרגשה שרימו אותי, וסבא וסבתא מתחילים בהרצאת הצקות... "זה רק ספורט... את סתם לא יודעת להתמודד עם האכזבה, אז את אומרת שהרעשן לא בסדר, את צריכה להיות יותר ספורטיבית... בלה בלה בלה...!" אפילו אבא שלי, אחרי שראה את זה, ואפילו אמא שלי כשהיא ראתה את זה, ואפילו ילדה מהכיתה שלי ואבא שלה הסכימו איתי שהרעשן שלי היה מאפן! החיים כאלה לא פרים! עד שאני זוכה להגיע לתוכנית, אני מפסידה לילדה שקטנה ממני בשנה!

עולם האכזבות, היר איי קם!