מה יש בבלוג? המון סימפל פלאן, הרבה צחוקים, קצת אנימה, וטיפונת על החיים שלי...

לפי הטורניר הכיתה שלי חייבת לי 3 חידות, (או 900 נקודות) ופוסטר! אני מודה- לא תמיד כיף לי שם... הם מציקים לי, מקללים, מרביצים, ויורדים, אבל אני רואה כל יום באיזה 6 בבוקר את הרמזים לחידה, עונה עליה, וכותבת את התשובה בטורניר,פותחת ספר זכרונות, ומכינה להם הפתעה לסוף שנה... ולמה? כי אני מנסה לסלוח, ולזכור יותר ארועים נחמדים איתם... עכשיו נראה אתכם אומרים שאני לא נחמדה וסלחנית, נראה אתכם! האמת שהם הצילו אותי מ"א" פעם, בשנה שעברה, כשהיא התחילה להציק לי ולהרביץ לי, וכשרוב הכיתה, (שעברה שם במקרה) ראו אותה- הם איימו עליה שאם היא תמשיך ככה- הם יפוצצו אותה... אין... כיתה מגובשת כשצריך... רק שהם יזכרו אותי ככה... ולא בתור המחוצ'קנת הפראיירית שלוקחים ממנה דברים, ומשתמשים בה להוצאת כעסים ואנרגיות מיותרות... שיזכרו אותי בתור הילדה שרשמה אותם לטורניר כיתות, פתרה להם את החידות, עשתה להם הפתעות מדהימות, שבקשה גם ממי ששונא אותה שיכתוב לה בספר הזיכרונות... אבל הכי חשוב- שיזכרו אותי בזכות הנחמדות, השירה, והנגינה שלי בגיטרה...

ריגוש ריגוש, אבל איפה הפלפל? (נשאל את עדי המלבלוי...)

אז ככה- אני בכיתה עם 35 ילדים שמתעבים אותי, הורים שלא מבינים אותי, עם חברות שרק רוצות להציק לי, ואני עוד ממשיכה להיות נחמדה אליהם! רק עכשיו פתרתי בשביל הכיתה הזאת חידה, וצדקתי, בטורניר כיתות שאני רשמתי אותנו אליו, אני רוצה להכין לכיתה מתנה אישית לפרידה, אני הולכת לבת- מצוות שמביכות אותי סתם, ואני ממשיכה להביא את החברות שלי הבייתה למרות שהן רק מנצלות לי את המשאבים. בכל מקרה, אני לא רק רשמתי אותנו לתחרות, פתרתי את החידה, (נכון), והבאתי את הפוסטר כדי לפתור אותו, אלא שאני גם ראיתי את הרמזים, נכנסתי לאתר כדי לפתור, השגתי לנו מספר משתמש, ומחר בבוקר אני קמה ב- 6:15 כדי לראות את החידה הבאה... (ואת החידה הזאת פתרתי רק עם הרמזים, לא ראיתי את החידה בכלל...) ועם כל זה, הכיתה שלי מקללת אותי פה, בטלפון, ובכיתה! איזו מין כיתה זאת! העיקר שאנחנו חוזרים על כל הפתגמים המוסריים האלה בבוקר... גם כן פרגון... ואני משקיעה בכיתה הזאת הכל... הם לא שווים את זה... אבל אני אמשיך לנסות בתקווה שמשהו ממה שכתבתי כאן יזיז להם משהו בלב... שהם יבינו שאני יותר מעוד ילדה מנודה שסולחת להם על כל קללה וירידה... כי לא משנה מה- אני נאמנה לכיתה הזאת, ואני מצידי אסבול עוד זמן איתם, ואמשיך לסמוך עליהם, ולרצות לראות אותם!

נו כיתתי היקרה, הזזתי לכם עוד משהו חוץ מהיד ששמתם על הפה כשצחקתם?