| 5/2008
 שינויים קלים... בי, בחיים שלי ובבלוג...
כמו בפוסט הקודם... סליחה סליחה סליחה שלא עידכנתי! זה רק ש... גם הלימודים, גם הצ'אט ההוא שסיפרתי לכם עליו, גם הקטע עם ההערצה שלי ללהקה, גם נפרדתי מחבר שלי וגם חברה שלי מגיעה אליי כל יום! אתמול חזרתי מטיול שנתי בן יומיים... (וטוב שכך! לא הייתי עומדת בעוד יום! אפילו לא עוד דקה!) והינה התיאור המלא... (תתכוננו, זה הולך להיות ארוך!) לילה לפני, אני אורזת לבד מזוודה ענקית מלאה בבגדים ודברים לרחצה... כל דבר שלא הולך איתך לטיול עד שמגיעים לאכסניה... (במקרה שלנו: פנימיה שנראית ממש בריטית... טוב זאת סתם אכסניה אומללה בטבריה...) למחרת, קמים ב-5 בבוקר (איזו שעה מעיקה!!!!!!!!) אורזים גם את האוכל (במקרה שלי שני כריכים מלחם בן חצי שנה, כמה פירות לא ראויים למאכל אדם, וחטיפי אנרגיה שנגמרים ב-20 שניות... לחבילה...) את השתיה... (ראבאק! מי אמר לנו להביא 3 ליטר?!) ואז מתלבשים... (בבגדים מזעזעים כמובן... בכל זאת... מתלכלכים...) יוצאים (עם אמא שלכם... על הבוקר... כשהיא סוחבת את המזוודה ואתה את התיק הענק שלקחת לטיול...) מגיעים לשטח שמאחורי בצפר בסביבות 6 וחצי... מחכים למאחרים (ויש הרבה...) שמים את המזוודות בבגז' של האוטובוס, (שדרך אגב, אין מישהו שניסה להכניס או להוציא את המזוודה בלי לחטוף מכה בראש...) עולים לאוטובוס, לידך תשב הילדה שהכי שונאת אותך... נוסעים... חצי שעה נסיעה- עוצרים בתחנת דלק עם עוד 60 בתי ספר זרים... אחרי שטחנו קצת ו"רוקנו את המיכלים" צריכים להיפתר מכמה מאכלים מקולקלים ולהחזיר נוזלים לא? בשביל זה חוזרים לאוטובוס! כל הנסיעה חצי מהכיתה מתלוננת על בחילה קשה... וכולם שותים כדי לא להקיא... באמצע הדרך, באה מדריכה עם וקס על הראש ועושה חידונים שוברי מוחות בתור תחרות לבנים ולבנות... מגיעים לאזור הסיוט הראשון... (אההה לאזור הטיול הראשון...) אזור מסולע, עם מלא סלעים ענקיים וחלקים, על הרים, כל העולם ואישתו נופלים שם, וכל 20 דקות הליכה מייגעת עוצרים לשתות או לאכול...אחרי זה חוזרים לאוטובוס... נוסעים עוד איזה שעה, ומגיעים לאזור (שדרך אגב ביקרתי בו בבת-מצווה שחגגו לי בעבודה של אמא שלי...) שבו הכל יער, ואז נכנסים למים חומים, שלא רואים את הרגליים... מתחת לרגליים יש עשרות חלוקי נחל בגודל של הכותל... כולם רצים ומשפריצים, כל השאר נופלים, ומי שניצל ניזרק באכזריות למים... אחרי זה כולם בורחים לאוטובוס להביא בגדים להחלפה... מגיעים לתורי ענק שיש למלתחות... כולם עקפו אותי... התעייפתי כבר... אז ביקשתי מחברה שתחזיק לי את המגבת, ועוד איזו ילדה (שריכלה עליי מאחורי הגב שלי עם חברות שלה... ואני אפילו לא מכירה אותה...) הציעה לעזור... את החלק העליון כבר החלפתי, ובדיוק כשהחלפתי תחתונים... הילדה הזרה הפילה לי את המגבת... ואיך שהיא צחקה... אחרי שהיא החזירה אותה, התלבשתי מהר ורצתי לאוטובוס... ואז... סוף-סוף... אחרי מיליון ואחד מסלולים קשים- האכסניה! כולם נכנסים לחדרים, ואז מתברר שחברה שלי הביאה חברה שלא רשומה לחדר שלנו... הילדה ההיא קיבלה חדר משלה, והיא התעקשה שחברה שלה תעבור איתה... כשהיא ראתה שהיא מעדיפה להיות איתי ועם חברות שלי, היא פשוט התפרצה לנו כל הזמן לחדר, והתחילה להחריב אותו... היא העיפה אותנו לכל הכיוונים, זרקה את הנעליים של החברה שלי (אחת מהשתיים האחרות) למקלחת והרטיבה אותן, הרטיבה לנו שניי גלילים של נייר טואלט ולקחה את מה שנשאר... גנבה לי את הכרית, נתנה לי את התמונה הגדולה שהייתה מעל המיטה שלי בין הרגליים ואז גנבה אותה... ואחרי כל זה היא צוחקת כמו אידיוטית... בסוף עברנו כולנו לחדר שלה, וכל הלילה היא עם מוזיקה מעצבנת בטלפון... בנוסף היא גם שרה... טיפסה על כולנו, השאירה טלויזיה ואורות דלוקים, שמה מזגן על איזה 4 מעלות והרביצה לחברה שלי עם מגב... כולנו צרחנו עליה שאנחנו רוצות לישון... חברה שלי חטפה עליה קריזה ותפסה לה את המגב... שתיהן משכו עוד ש... אופס... נשבר המקל... וכל אוכל של האכסניה שאכלנו שם כמעט יצא כשהיא המשיכה לשיר... למחרת קמנו אחרי בערך שעת שינה... והתחלנו לארוז... דרשו מאיתנו לקפל את כל המצעים... כולל סדינים, ציפיות של כריות, וכ'ו... אכלנו ארוחת בוקר, (ככל הניראה מקולקלת...) ונסענו לתצפית... שם, כולם ראו פתאום את חולצת ה"סימפל פלאן" שלי... (שיש עליה תמונה ישנה עם פרצופים ובגדים לא מוצלחים במיוחד...) וחצי מהבנות בכיתה אחרת באות ומצביעות לי על החולצה... "הוא הכי חתיך!" "יו תראו את דייוויד! איזה חתיך הוא!" "מה פתאום! הוא הכי חתיך!" "יו! מאיפה קנית???"... אחרי שכל השיכבה כבר עברה אותנו... רצתי אחריהם כמו דודה שרודפת אחרי אוטובוס... אחרי זה ביקרנו בבית קברות "כינרת" כדי לשמוע סיפורים קורעי לב על אנשים מתים שרובנו מכירים... (בעיקר משמות של רחובות...) ואז ללונה גל... וזה היה סיוט! כולם התחרפנו מהלק שעשיתי בלילה באכסניה במקום לרדת למסיבת דיסקו למטה... קראו לי שם "דודה" ו"סבתא" ו"פריקית!" החלפתי בשירותים לבגד ים (לא לוקחת יותר סיכונים!) וחזרתי... אחרי רבע שעה- ארוחת צהריים... אחר כך כולם התפצלו... חלק לבריכה, וחלק למגלשות... אני (שידועה בתור הפחדנית הכי חננית שיש) לא התקרבתי למגלשות! הייתי בלי כובע ים או משקפת במים... כולם השפריצו עליי, כולם עשו קפיצות ראש ותותח למים... והיה בלאגן... כשיצאתי, נשארו רק 10 דקות להחליף בגדים... טסתי בהיסטריה האופיינית לי לשרותים להחליף... ונשאר לי קצת זמן, אז קניתי בחנות מזכרות איזו טבעת ממתכת זולה עם אבן גדולה מפלסטיק בצבע שחור... זה מה שמקבלים ב-10 ש"ח... אז חזרנו לאוטובוס... כולנו עייפים... נוסעים במשך שעתיים (ורוב הסיכויים שיותר...) וכולם בדרך המהירה להקאה וגניחות מכאבי ראש... מי שלא גנח גרם לאחרים לגנוח (כשהוא הצטרף ל"לא נפסיק לשיר" של האוטובוס...) כל השרירים שלי תפוסים, אני על סף בחילה, בלי קולה שתחזיק אותי בחיים, לא יכולה לשמוע מוזיקה כי האוזניות ברחו לי מהטלפון וכל האוטובוס קילל אותי על השירים שאני שומעת... מגיעים (בשעה טובה ולא כל כך מוצלחת...) בשבע בערב מגיעים למאחורי בצפר, כל ההורים המודאגים מחכים... אמא שלי (שצילצלה באמצע המסלול עם הסלעים, בקטע היא מסוכן...) לא הייתה שם... אחרי שהיא סוף-סוף הגיעה... ואני וחברה שלי חיכינו שם... אני, חברה שלי, ואמא שלי פוסעות לעבר הבית שלי, כשאמא שלי סוחבת את המזוודה ושואלת "נו איך היה לולה? תספרי! אוי! את כל הזמן אוהבת לקטר... בואי נשאל את חברה שלך... אז... ש"צ... איך היה?" אחרי שאמא שלי תיחקרה את שתינו, הגענו אליי הבייתה ואמרנו: "טוב... עם ש"צ כבר פה... שתישאר קצת..." היא נישארה עד רבע לתשע... אני ראיתי טלויזיה עד בערך 11, ואז טסתי למיטה בידיעה שאני אקום מתי שבא לי ואשן כמו ילדה נורמלית! לגבי השינויים... יש לי סיגנון אחר קצת... עד עכשיו זה היה בלוג צחוקים, עם קצת אנימה, וטיפונת סימפל פלאן... אז הינה החידוש... הנושא העיקרי הוא לא צחוקים, אבל יהיה מהם הרבה אנימה כמעט נעלם לי מהבלוג... וסימפל פלאן יציפו לי את הבלוג!!!!!!!!!! העיצוב יפסיק להיות קיטשי כל כך... אני בעצמי בקושי עומדת בורודיה הזאת... והשינוי בחיים... אנשים חושדים שנכנסתי לקטע של הפריקים או האימואים... לשיפוטכם...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: