מה יש בבלוג? המון סימפל פלאן, הרבה צחוקים, קצת אנימה, וטיפונת על החיים שלי...

נכון לפעמים יש את ההרגשה שאתה מתנצל בלי לרצות ממש, וממש מתאמץ לומר את זה מול כל הכיתה, והאדם הזה אפילו לא סולח?! לי זה קרה! בפני ל"צ! היא תמיד אומרת לי שהיא שונאת אותי אז אמרתי (ומול כל הכיתה): " אני מבקשת סליחה מל"צ, כי נראה לי שהיא לא ממש רוצה להתחבר איתי, ואם עשיתי משהו לא בסדר, אז אני מבקשת סליחה", ואחרי שהשיעור נגמר, כל הכיתה בקשה ממנה סליחה, וממני רק ילדה שבקשה מכולם סליחה, והיא בריונית קצת...

אבל נורא הרגיז אותי שאז כל הכיתה בקשה מכל אחד באופן אישי סליחה, וכל מי שאמר לי, אחרי כמה דקות קילל אותי, הציץ לי ביומן, ולא הפסיק להציק לי!

סליחה שאני הורסת לכם את היום באופן קבוע... חחחחח...

אני כותבת שוב היום... כי הצטרפה עוד באסה לחבורה... רציתי להזמין את הבת הדודה הקטנה והמתוקה שלי, ואמא פשוט לא מוכנה... הגעתי למסקנה... אולי זאת אמא שעושה אותי מבואסת... בואו נראה... היא ילדה אותי... (הטעות הראשונה שהשפיעה על שתיינו) היא נפרדה מאבא, היא גרשה את נושי, והיא החריכה אותי ללכת למוקד ההוא... כן היא המקור לכל הבאסות הכי גדולות שלי... אמא שלי הורסת לי את החיים! זו גם באסה, באסה שקוראים לה: בגידה!

שתלך לעזאזל!

ביי באסות, אהה, קוראים...

נכון שזה מבאס לקרוא את השטויות שאני כותבת, אבל גם לי (כמו בכותרת) יש לא מעט באסות...

למשל: לפני שבועיים, ביום שבת, אימצתי כלבה יפה בשם נושי... בשבת שעברה, אמא החליטה שנושי הורסת לה את הבריאות (וזה מצחיק, כי אני ירדתי איתה, נתתי לה אוכל, ניקיתי לה את ה"הפתעות" שהיא הייתה משאירה, ועוד המון דברים...)והיא החזירה אותה ביחד עם אבא... (לא שהיא נפתרה באותה הזדמנות גם ממנו, מאבא היא נפתרה כשהייתי בת שש...),

אחר כך חליתי איזה שבוע... (הלכנו למוקד העירוני איזה 30 פעם...) באחת מאלפי הפעמים שהייתי במוקד (טוב הייתי 10,000 פעם במוקד, אבל מזה לעשות סיפור?!...) אפילו היה לי משהו כמו 40 מעלות חום... (ומה שמוזר זה שעם המזל ה... אתם יודעים מה שלי, הייתי צריכה להיות כמו כולם, בחדר מיון, אבל דווקא באותו יום אלוהים לא התאכזר אלי ודווקא גרם לי להראות ולהרגיש ממש מצויין, (בשביל מישהי עם 40 מעלות חום...) אחר כך חוזרים לבית הספר עם 40,000 עבודות לבית, ו 100 סיכומים ליום למוחורת...

בלוג הדיכאון נגמר... XD