קצת מעל שנה לא נכנסתי לבלוג.
מה השתנה מאז?
טוב, דבר ראשון, סיימתי בית ספר. זהו, אני לא צריכה לעשות יותר בגרויות, או להלחץ משיעורים ודברים שכאלה. רק לחכות שיודיעו שתעודת הבגרות מוכנה.
דבר שני, אני בת 19. שוב, אין הרגשה שבאמת גדלתי.. אני חושבת שהפסקתי להתבגר בגיל 16, ונראה שככה הרבה אנשים חושבים, כי כל העוולם ואישתו בטוחים שזה הגיל שלי (במקרה הטוב בכל אופן. במקרה הגרוע זה 12 ><).
יש לי רישיון נהיגה, אבל זה לא כל כך חדש.. אני מחזיקה אותי רק 5 ימים, ואני חושבת שאני מוכנה גם לוותר עליו כבר.. איך לכל הרוחות עברתי טסט ראשון רק אלוהים יודע. אבל מה שבטוח זה שאני לא הולכת להרגיש בטוחה על הכביש בזמן הקרוב. אם בכלל....
חוץ מזה, התחלתי צבא..
לא התגייסתי, אבל כבר עברתי קורס קדם צבאי של חצי שנה, שהיה קשה בהחלט. לא נפרט את הקורס ותכניו מסיבות ידועות מראש שצבא זה צבא, אבל עבר עלי הרבה בקורס הזה. הכרתי הרבה אנשים חדשים ולהפתעתי גם התחברתי עם כולם, למדתי להתמודד בעצמי עם דברים, למדתי להיות רחוק מהבית וקיבלתי איזה שהוא שמץ של מושג לגבי מה זה צבא...
עכשיו אני בחופש שלפני הגיוס, מחכה לתקופה ארוכה ביותר של שרות (כי תפקיד טוב שווה הרבה שנים בצבא, אז נאלצתי לחתום קבע)..
אני לא בדיוק יודעת למה החלטתי לכתוב פוסט חדש... כמו שהזכרתי כבר, לא כתבתי אחד כבר יותר משנה.
פשוט יש לי הרגשה שאני רוצה לכתוב משהו כבר כמה זמן, ואני לא יודעת מה.
יש לי בזמן האחרון קטעים שאני פתאום נכנסת לדיכאון של כמה דקות ואז יוצאת מזה.
אף אחד לא באמת שם לב לזה, אבל זה קורה לי מדי פעם.
אני משתדלת להתעלם..
אני לא באמת יודעת מה הסיבה.
אני פשוט מרגישה שחסר לי משהו.
אני מתלבטת אם בכלל לפרסם את הפוסט הזה עכשיו...
סתם בגלל שאין בו הגיון ואין בו כלום..
למרות שגם ככה ספק אם מישהו יכנס אליו.
חברות שלי עזבו את הבלוגים שלהם לפני שנים, וכך גם אני.
ועדיין, אני מרגישה שאני צריכה לכתוב כדי לפרוק קצת מהתחושה הדיכאונית הזאת שלי, אבל כל עוד אני לא יודעת מה מפריע לי, זה לא יעזור לי...
אז שיהיה. אני אפרסם את זה.
גם ככה אני אשכח מזה לגמרי עד שיגיע מחר בבוקר.
ובנתיים, אולי הצלחתי לפרוק חלק מהתוחשה המוזרה הזאת...
נקווה שזה יעבור עם הגיוס, דבר שמפחיד אותי לא קצת (בגלל הזריקות.. לצערי, עד כמה שזה פטתי, זה הדבר היחיד שמפחיד אותי עד מוות בכל העניין של הגיוס.. ><).
לילה טוב למי שהחליט משום מה לקרוא את זה.
ובנימה טיפה יותר אופטימית,
יהיה טוב, בסופו של דבר.. (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
