I needed you, Probably as bad as I need another hole in the head

למה תמיד אני לא בסדר? למה כל פעם שאני עושה פאשלה כולם מתרכזים רק בי?

(אבל ככה סתם.. מי מתרכז בי בתאכלס?!) => (יואו זה נשמע כל כך ביקורתי.. סורי)

כאילו.. שאחרים עושים זה בסדר אבל שאני?..    

אז לא קראתי! תהרגו אותי!.. "בושה וחרפה" הוא אומר..

הוא לא אמר את זה בקול רם אבל אני שמעתי.. וזה היה בהחלט מספיק לי!

גאד! לפעמים אתה כזה מתנשא! כלום לא טוב לך! אני באה אלייך אחרי שאומרים לי שמגישים אותי על 95 באומנות ואתה? מה יש לך לומר..? ===> "ו..?"..

כאילו זה מובן מאליו שכל הציונים שלי הם יותר מ-90! אני עובדת קשה אתה יודע! ולי לפחות יש חיים לא כמוך! גררררר..

מלאך שלי / גליה גוטמן ©

יכולתי לשכב שעות לידך

להריח את הריח שלך

שנים עברו מאז

שנים, בלעדייך

אני זוכרת איך היית מחבק אותי

חזק

כמו סדין עוטף את כולי

המלאך שלי..

יכולתי להישאר ככה לנצח

לו רק..

לו רק הייתי אומרת את זה

אולי היית נשאר

אולי הכל היה אחרת

יכול להיות שלזה חיכית

אבל לך חיכו במקום אחר

לו רק זה היה פשוט לומר את זה קודם

זה הרג אותך אני יודעת

זאת אני האשמה

אני יודעת שלפחות את זה יכולתי למנוע

עוד שברון לב

כל מה שמאז רציתי לומר לך

עדיין נשאר באוויר

לו רק יכולתי לחבק אותך שוב

רק עוד פעם אחת

ואתה היית מחבק אותי כמו שתמיד חיבקת

חזק

כדי שאוכל להרגיש אותך קרוב

היית שומר עליי!

עלינו..

תמיד! כולם אמרו את זה

היית המלאך השומר שלי..

איתך הרגשתי הכי חזקה

הרגשתי בגג העולם

תמיד היית שם שהייתי צריכה..

אבא,

אני אוהבת אותך!

- 3> -

אוח..

זה נהיה קשה יותר שנה ושנה..

כל הימים האחרונים היו מחורבשים..

ולא תפקדתי כמו שצריך...

אפילו להדליק נרות נשמה לא עשינו אתמול!.. ( חחח... מה שמזכיר לי שצריך להדליק עכשיו ^^" => אחרי הכל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא )

יואו..

כמה אני צריכה אותך עכשיו פה איתי..

אני מרגישה כל כך לבד עכשיו..

זה היום היחידי בשנה שלא עוזר לי כלום........

אני תמיד מנסה לעשות משהוא באותו היום כדי לא לשבת בבית ולדפוק את הראש בקיר..

אבל תאכלס.. לא משנה כמה אנשים יש איתי אני עדיין מרגישה לבד..

החברים זה רק צורך לנסות ולדכא את הכאב..

רק חבל שזה לא עובד...

כן.. נראה לי שכל מילה נוספת מיותרת.. אתם כבר הבנתם את הפואנטה שלי..

עריכה:

אתם יודעים מה הכי קשה?

...

לראות שכל שנה ושנה יש פחות ופחות אנשים..

ולדעת שלא לכולם זה מספיק חשוב לפנות שעה או שעתיים בשנה בשביל לבוא ולחלוק רגע כואב עם המשפחה של מישהוא..

שפעם היה ממש קרוב אליהם..