I needed you, Probably as bad as I need another hole in the head

נסעתי לאח שלי לבסיס ב"פסגות" (בין ירושליים לרמאללה). ראינו אותו בדיוק 2 דקות. יפי. כי הוא היה צריך ללכת.

אבל אני וניץ (חברה שלו, ניצן) היינו צריכות לשירותים ולא היה שם מקום להשתין בגרוש..

כאילו.. היו עצים וכאלה אבל זה היה יישוב דתי. לא נעים להראות איברים צנועים בשבת XD

חח..

ניצן התאפקה כבר 4 שעות.. אני סה"כ שעה או פחות אבל המחלה אוסרת עליי להתאפק אז לא הייתה לי ברירה..

אז חיפשנו מקום. אני וניץ. אז דפקתי בדלת של אחד הבתים וניצן התחילה לברוח אז תפסתי אותה בחולצה והחזרתי אותה למקום.

פתחה לנו אישה ממש חמודה עם שלושה ילדים.. חיימדלוס קטנים. דתיים מן הסתם. ושאלתי אותה אם אנחנו יכולות להיכנס לשירותים כי אין שירותים ציבוריים בישוב.. חח.. חמודה... נתנה לנו, ואפילו הציעה שנשב ונשתה משו!.. ס'תחונים.. נשבעת לכם! חור חור! אבל פשששייי.. לא ציפיתי.. 

אחר כך קלטתי שמאוחר וחייבים לחזור אחרת אני לא אספיר להפגנה בכיכר..

ובכיכר..היה טוב. ומצחיק.

ציפיתי שתהיה אשכרה הפגנה וכאלה..

מסתבר שזה היה בדיוק כמו בעצרת של רבין וביום העצמאות.

ביאס אותי.. אבל היה טוב.. והיו הרבה אנשים!

העיקר הייתי עם חברים =]

היום בדרך חזרה הבייתה מהבסיס שמעתי שיר שהוא השיר הנוסטלגי הכי קרוב אליי..

אני אוהבת אותו כל כך.

הוא יצא לאור בשנה שאבא שלי נפטר. ושמענו אותו יחד.

ועכשיו.. שמעתי אותו פעמיים באותו היום. במכונית ובכיכר. אחרי 3 או 4 שנים שלא שמעתי בכלל.

זכרונות.

"כבר הרבה יותר מפעם
אני חשבתי לעזוב
ולנטוש את הרחוב
שעשה לי כל כך טוב
כי העיר הזאת קטנה לשנינו
והיא מלאת כאב
תמיד נרצה להתאהב
בדבר האמיתי
ולא אחד בשני

אז עדיף להישאר
ולהחזיק ידיים
כי סופות חזקות מתקרבות ובאות
מתקרבות ויורדות עלינו עדיין
אז עדיף להישאר
שלא נעוף ברוח
היא תבוא, היא תבוא, היא תבוא
כן, היא תבוא
אני בטוח

ואני לא יכול לחשוב
שאת של מישהו אחר
שאוהב הרבה יותר
בלילות את לצידו
תמיד תרצי בטובתו
אז אצלי הכל בסדר
עד שאני נשבר
וכלום ממני לא נשאר
מדמם על הרצפה
מרסיסים של אהבה

אז עדיף להישאר
ולהחזיק ידיים
כי סופות חזקות מתקרבות ובאות
מתקרבות ויורדות עלינו עדיין
אז עדיף להישאר
שלא נעוף ברוח
היא תבוא, היא תבוא, היא תבוא
כן, היא תבוא
אני בטוח.."

3>