I needed you, Probably as bad as I need another hole in the head

עוד 7 ימים

בעצם 8 אבל כבר לילה..

כתבתי משהו. אני לא יודעת אם אני אקרא את זה אבל נראה.. :

זה התחיל כמו כל שבת אחרת,

כל שבת אחרת שבה היית משקים לקום, לצעוד עם סבתא ואח"כ ללכת למָזָל (שם של אישה מבוגרת שהוא היה עוזר לה). 

זה היה כמו כל שבת.. רק קצת אחרת.

קמתי בבוקר.. יותר נכון צהריים זה היה. כבר התחלנו לארוז למעבר הדירה, חברה של אמא וביתה היו אצלינו.. עזרו לארוז הכל.

היה זה 13:30 בדיוק..

היה כל כך חם אותו יום שהרגשתי שאני מתעלפת עוד רגע.. אז נכנסתי אלייך לחדר כדי לחפש את השלט של המזגן.. כנראה שאת שלי ארזתי לא בכוונה XD

נראית כל כך שליו בשנתך שלא רציתי להפריע ונכנסתי על קצות האצבעות כדי לא להפריע ויצאתי הכי מהר שיכולתי.. פחדתי להעיר אותך.. 

יצאתי אל הסלון. "אמא למה אבא לא ער בשעה כזו?" מיכאל ישר הוסיף שבאמת זה מוזר כי היית צריך ללכת למזל.. חזרתי לחדרי ומיכאל רץ להעיר אותך אבל...

לא עבר הרבה זמן ושמעתי צעקה "אמא אמא בואי מהר!" - פתחתי את הדלת בבהלה אבל מיכאל חסם את דרכי ואמר "זה לא בשבילך" ודחק אותי חזרה אל תוך החדר..

לא הייתי צריכה להיות גאונה גדולה כדי להבין שמשהו לא בסדר..

אתם יכולים לתאר לעצמכם כבר שהדרך מכאן אל הדמעות הייתה קצרה במיוחד.. לחשוב שבאותו הלילה ראיתי אותך.. חי.. בפעם האחרונה..

אמבולנס. זה נראה ממש כמו בסרטים עם הדפיקה על הדלת והכל..רק שזה היה סרט רע. רע מאוד. 

הם קבעו את המוות מידית.

לחשוב שמעכשיו גליה הקטנה שרק מלאו לה 12 ומיכאל שעכשיו כבר בן 15 נשארו יתומים מאב.. נותר לנו לחיות עם חור בלב, חור שאולי אף פעם לא יסתם.

תאמינו או לא עברו כבר חמש שנים מאז אותו היום. הכאב עתה כפצע פתוח שלא רוצה להיסגר והזמן בניגוד למשפט לא עזר במיוחד..

השנה מלאו לי 17 והתחלתי שיעורי נהיגה ובגרויות אחרונות .. גם מיכאל כבר החליף קידומת כמו שאמא אומרת.. הוא בן עשרים. לא מזמן סיים קורס קצינים.

והנה אני עומדת כאן.. פוקדת את קברך מזאת הפעם החמישית, לצידי מיכאל ואמא, סבא וסבתא ושני הדודים שמתגעגעים אלייך מאוד..

ויש כמובן את החברים שבאו לחלוק בכאב.

אתה יודע מה כואב אבא? כואב שלומר את המילה אבא כואב כל פעם מחדש..

כואב שחברות שלי מתלוננות על אבא שלהם לפעמים ואני.. אני הייתי רק רוצה לראות את אבא שלי.. אפילו אם זה לחמש דקות.

כואב שמרגישים בחסרון.. כשיש רגע משמח ואת משתוקק לשתף אותו עם מישהו אבל לא יכול..

כואב שאתה לא פה כדי לשמוע חוויות.. שאתה לא פה כדי לבוא לתערוכה שלי.. שאתה לא תראה את עבודת הגמר שלי ולא תהיה במסיבת הסיום שלי או.. בחתונה שלי בעתיד..

אבל יש משהו יותר מהכל שכואב הכי הרבה..

השיכחה.

להיות פה מדיי שנה ולראות את מספר האנשים מתצטמצם עד כדי כך שאפילו קדיש קשה לומר מחוסר גברים.. מתצטמצם מקבוצה ליחידים.

וזה טבעי לעמוד פה ולהבין אותם.. את אלה ששכחו או העדיפו לשכוח.. ולעשות הכל מלבד להקדיש כמה דקות של כבוד.. כבוד למשפחה.. כבוד למת.. כבוד ל- (פאקינג!!!!) מי שבילה איתכם בין שנה לעשרות שנים מחייו.

אני מתביישת היום. בשביל כל מי שלא בא היום אבא..

אני מתביישת בעצמי כרגע שאני מקנאה בהם..  כי גם אני הייתי מעדיפה להיות בכל מקום אחר מלבד פה ולפקוד חתיכה של אבן שלכאורה אמורה לסמן אותך, שמתחתיה שוכנת גופה של מי שהכרתי הכי טוב בעולם.. ומי שהכיר אותי במשך 12 שנה מחייו.

קשה לומר אבל החור הזה שבלב, זה שאף פעם לא יסתם.. החור הזה מרגיל אותי לאט לאט לחיים האלה... לחיים בלי אבא.. שלא הייתי מייחלת זאת לאף אחד.. לחיים עם אבא אחר.. אבא, שאני קוראת לו במילה אחרת "אמא".

אני לא צריכה יום, שעה, מקום או מצבה כדי לזכור אותך.. כי אתה תמיד תהיה איתי. ואני תמיד אהיה פה איתך עד שימאס לך ממני.

אהבתי, אוהבת ותמיד גם אוהב אותך. מתגעגעת המון. גליה 3> 

אבות ובנים - אביתר בנאי

תיכף אני ארצה שתלכו מפה שאוכל כבר ליפול בשקט שלא תראו את הפצעים נפערים שנשאר לבד ונשבר לאט תוותרו כבר ותלכו מפה שאוכל כבר לצעוק בשקט בלי המבט הקרוע שלכם שנשאר לבד ונשבר לאט אבות ובנים סבתות ונכדים הלב של אמא מתפוצץ מי אשם לה מי אשם לי מי יפרד ממי אבא בוכה על בן בוכה על אבא תיכף אני ארצה שתלכו מפה לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול לטבוע או לשוט לחיות או למות אבות ובנים סבתות ונכדים הלב של אמא מתפוצץ מי אשם לה מי אשם לי מי יקבור את מי אבא בוכה על בן בוכה על אבא אבא בוכה על בן בוכה על אבא

3>