נמאס לי די!
הם חושבים שבגלל שבבית הזה יש טלוויזיה ומחשב וכל מה שאני רוצה אז לא יהיה לי משעמם!
בבקשה תעשו לי טובה!
זה הבית הכי משעמם בעולם, אפילו אנשים שאני מכירה שמגיעים אליי הביתה אומרים לי שזה בית משעמם שאי-אפשר לעשות בו כלום.
אצל סבתא שלי למשל זה ההפך!
אני אצלה פעם בחודש אבל מאז שהתחלתי לישון אצלה זה הפך להרגל! אצלה אין טלוויזיה אין מחשב אין כמעט שום-דבר לעשות רק לישון כל היום או לבהות מהחלון.
אבל סבתא שלי מדברת איתי מכינה איתי דברים, היא מדברת איתי הרבה מאוד והשעות עוברות כאילו כלום אני שמחה היא מפרגנת לי (מה שאי אפשר לומר על אמי) היא עוזרת לי מדברת איתי על דברים מעניינים, ואני אפילו לא שמה לב וכבר לילה! ואז אני הולכת לאמבטיה והולכת לישון וכל כך נעים לי. בבוקר אני קמה ואז אנחנו הולכות לשתות קפה ולאכול כריכים עם חמאה, אנחנו מדברות ואז אנחנו הולכות לסופר ואיתה זה כיף ללכת לסופר אני מרגישה צנועה יותר ונוח לי יותר עם סבתא שלי! ואז אנחנו חוזרות ואנחנו מדברות שוב הרבה ואז היא הולכת להכין ארוחת צהריים והיא נותנת לי לעזור לה, ואחרי זה אני הולכת לנוח טיפה ולחשוב בשקט (כי בבית שלי אין שקט!) אני חושבת על המון דברים ופותרת הרבה בעיות חיים! אני נחה ונרדמת לאט לאט ואז מתעוררת מתמתחת וכבר הגיעה הזמן ללכת. אני מגיעה לבית עם כל השמחה שהייתה בבית ההוא, פתאום הכול נופל נוזל ממני; כל השמחה אני חוששת; בגלל שאני פתאום חושבת שאולי בבית שלי יש אנרגיות שליליות שגורמות להורדת מצב הרוח. כי זה ממש משונה, אני בבית סבתא שלי אני שמחה ומאושרת, אני חוזרת כל המצב רוח הטוב שלי יורד. אני לא יודעת אולי זה בגלל האנרגיות, אבל זה גם יכול להיות בגלל האנשים המציקים בבית שלי. אני כועסת עליהם והמצב רוח שלי יורד לטמיון...
מצד שני אני שמחה לראות את ג'קי הכלב שלי, אבל מצד שני אני ממש אבל ממש אבל ממש ממש לא שמחה לראות את סבתא שלי השנייה (שגרה איתנו) וגם את אבי החורג בעיקר את אחי הקטן הדפוק, ואת החדר שלי.
אוי כמה שהחיים משתנים עם חיים לפחות ליום אחד ללילה אחד במקום אחר! אני רוצה מאוד לחזור לסבתא שלי להיות אצלה עוד לילה, ועוד לדבר איתה. לפעמים אני מדברת איתה על אותם דברים שדיברנו פעם שעברה בגלל שהם היו כל -כך מעניינים.
טוב אני מקווה שקראתם בגלל שאני שפכתי את כל המועקה המשתוללת שלי על פוסט אחד!
בבקשה תגיבו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
