והנה אני שוב מעדכנת.. ואני אפילו לא ממש יודעת למה.. מצד אחד אני כמו ילדה רגילה, משועממת, עם חברות, ילדה שלא כל יום יוצאת אבל מדי פעם כה.. אבל מצד שני אני לא יודעת בדיוק למה, אני מרגישה ריקנות... אני מרגישה בן אדם בודד.. במיוחד מצד החברות שלי... כשהן רוצות שאני אקשיב להן ואתן להן עצה או משהו הן תמיד פה.. ותמיד איתי, ותמיד מחוברות והכל.. תמיד יש לי זמן בשבילן.. אבל כשלי משעמם, וכשאני צריכה מהן משו, תמיד הן צריכות ללכת, הן לא יכולות לדבר.. הן עסוקות..וזה תמיד יוצא רק כשאני צריכה אותן!! ולמשל עכשיו, אני משועממת, וסתם רוצה לדבר עם מישהו, הרוב מחוברות, אני שולחת להן הודעה, והן אומרות לי שהן לא יכולות לדבר עכשיו... אבל מצד שלי אני מדברת עם ידיד שלי ואני מגלה שהוא מדבר עם אותה חברה שלי , שאמרה לי שהיא הולכת, שהיא לא יכולה לדבר.. ואני לא מבינה למה איתו היא יכולה לדבר ואיתי לא?!! וזה לא סתם כשמשעמם לי.. זה בדרך כלל ככה.. ואני מרגישה בן אדם בודד.. יש ילדה אחת שתמיד יכולה לדבר איתי, והיא לא בדיוק החברה הכי טובה שלי.. היא ידידה מחוג שלי וגם היא לא תמיד יכולה לדבר איתי.. כי היא עמוסה בזמן האחרון.. ויש לה בעיות.. ואני באמת מבינה אותה..אבל כשהיא יכולה היא תמיד איתי, נותנת עצות וכל זה..אבל למה רק היא? ? אני שולחת לחברות שלי הודעה לפלא תתחברי, אני רוצה לדבר איתך על משהו.. והיא לא עונה.. אני מצלצלת, ומנתקים לי.. ואני מרגישה ממש בודדה.. אין לי עם מי לדבר.. אני יושבת עכשיו ושומעת שירים באנגלית , שירים איטיים ועצובים.. ואין לי עם מי לדבר.. ואני לא מבינה דבר אחד: למה תמיד כשאני צריכה מישהו לדבר איתו אין אף אחד??!!!
אם יש לכם משהו נגדי אז תגידו.. למה אתם עושים את זה בצורה כואבת? אני לא מבינה!! באמת, החיים שלי נראים טובים למי שעומד מהצד ורואה.. אבל עמוק בפנים, אני מרגישה חרא!
למה לי אין ידיד שאני יכולה לספר לו הכל? או חברה שלא חושבת רק על לצאת לבלות?? למה לכולם יש ולי לא? למה החיים שלי קשים? ברגעים אלו אני מרגישה לא נחוצה בעולם הזה.. זה לא שאני רוצה להתאבד אבל אני לא מבינה למה אני קיימת.. וזה ממש לא הרגשה טובה... =[ בזמן האחרון אני רוב הזמן נמצאת בדיכאון.. ולפעמים לא ממש יש לי סיבה.. וואי... למה דווקא אני?? למה???????
בבלוג זה
בכל הבלוגים
