צועדת מחדש

את הלילה שלי אני חולקת עם עצמי

פושטת את החולצה

ופותחת את החזיה

באור מלא, ובחלון ללא ווילון

שכל העולם יראה

במיוחד השכנים הפרסים

שעל כל דבר יש להם מה להגיד

והפילגש שלצידם

עם המאהב המיליונר

כולם שכנים שלי

שיראו, שיראו

על המיטה אני מורידה את מכנסיי

ואחר כך מעיפה את החזיה

יום ארוך, יום מתיש

שיראו כולם שאני באמת עייפה.

בדרך לשינה עמוקה

מחשבות טרודות מטרידות אותי

מספרות על הא ודא

הטרדה מינית ופחד מהצבא

רגשות אשם מציפים את גופי

כל בייביסיטר שהברזתי ממנו

כל מילה שלי שלא היתה במקום

בלוגים שיש לי עוד לקרוא

כל כך הרבה לחץ, שעד שאני יכולה להתמוטט, אני לא מרשה לעצמי.

מזל שהעיניים שלי לא מחוברות למוח שלי. כי כשהן שורפות, אף אחד לא יכול עליהן.

(הבגרויות האלה עוד יהרגו אותי. ממוצע הציונים שלי על הפנים לחלוטין)